"אני מתה לתקתק שני תינוקות צפופים" מספרת אילנית לוי בראיון חגיגי
ערב חג הפסח החליטה אילנית לוי לפתוח את הלב ולדבר על הקשר העמוק עם אלירז, על הרצון לעוד ילדים ועל החלומות שעוד נשארו לה להגשים. "אני לא מרגישה שהתבגרתי בגלל שאני הקטנה מתוך חמישה ילדים, שמתנהגת כמו האחות הגדולה. אבל פעם היו לי כוחות של עשרה סוסים והיום הגב שלי גמור, אני אחרי שלוש פריצות דיסק, דווקא לא מהעקבים, יותר בגלל ההיריונות והסחיבות ועבודה של שעות על גבי שעות. יש ימים שאני לא יכולה לקום מהמיטה ולמרות זאת יש בי איזה רוגע פנימי שנובע מהגיל. כשהייתי צעירה עמדתי עם סנטר מושפל ופחדתי להגיד את כל מה שחשבתי". עוד הוסיפה "אנשים אומרים לי, תעשי ילד לאלירז, חראם עליו , עוד אין לו ילד משלו"
"למה 'מה קרה'? ממה נבהלת? בסך הכל רציתי להגיד לך בוקר טוב", היא מפריחה אליו נשיקה וממשיכה לתאר באוזניי עד כמה הוא חרדתי. "אלירז, כמובן, מכחיש את זה וטוען שהוא פשוט קצת דואג, אבל בכל פעם שאני מצלצלת אליו השאלה הראשונה שלו היא 'הכל בסדר?' כבר עכשיו אני מרחמת על הילד שיוולד לנו, בעזרת השם, מחר, אמן. בשבת היה כאן אחיין שלי ואלירז, כולו חיוור, אמר לי, 'ממי, כשהתינוק שלנו יתחיל לזחול אני רוצה לרפד את כל המדרגות בספוג'. הוא אחד שבגלל טיפת חום ירוץ עם הילד למיון".
"בדיוק להפך, בגלל שנסיבות החיים הובילו אותי להיות הכי עצמאית. איך גידלתי את ליאם ואלין? אחד על כתף אחת והשנייה בצד השני, וכשמישהו צילצל באינטרקום לחצתי על הזמזם עם הלשון. להגיד לך שזה היה קל? לא, אבל הסתדרתי. חודש וחצי אחרי שילדתי את אלין התחלתי את 'רוקדים עם כוכבים' והתאמנתי 12 שעות ביממה, אז מה עשיתי? לקחתי אותה איתי, בסל קל, ועשיתי הפסקות להנקה. עכשיו אני מתה לתקתק שני תינוקות צפופים, לגדל אותם ביחד, אחד בכל יד, ואז לחזור למשקל שלי. אני לא אוהבת את עצמי גדולה וכבדה".
על אלירז: "הוא פשוט היה מה שהוא והתקדמנו בהדרגה. בהתחלה הוא היה רק 'החבר של אמא', זה שמגיע הביתה ומכייף איתם, וכשהוא הרגיש שהם מוכנים ליותר נוצר קשר מאוד סימביוטי ביניהם. אני ‑ אמא נורא אובססיבית שאפילו לא הביאה מטפלת הביתה ליותר מיום אחד ‑ זזתי לצד כדי לתת למערכות היחסים שלהם להתפתח לבד".
