כמעט חצי שנה חלפה מאז שנועה קירל והדוגמן המוכר תומר הכהן נפרדו, הוא נעלם מעט מהרשתות החברתיות בכלל, וממדורי הבידור בפרט ועתה הוא בוחר לספוד לאביו ברשתות, כאשר הוא מתייחס במרומז גם לפרידה מנועה קירל. מערכת פורטל עומרי חיון עם כל הפרטים!
״4 שנים בלעדיך, כותרת בלתי נתפסת, אני לא יודע מה יותר נוכח אתה או החיסרון שלך, אבל ואו 4 שנים".
"4 שנים בלי אבא, זה אומר שאתה מסתובב בעולם כמו אגרטל, מוצק, חזק למראית עין, אבל שביר, הכי שביר. זה אומר שאין מצבי ביניים, אם מגיעה מכה מספיק חזקה אז אתה נשבר, והכל נשפך החוצה. זה אומר שאתה יכול להסתיר את כל מה שבפנים, עד שאתה נשבר. ואפשר לתקן, כל פעם בצורה קצת שונה, כל פעם שביר מחדש".
עוד הוסיף: "4 שנים בלעדיך, זה לראות סצנות בסרטים, של אבא מחבק את הבן שלו, כמעט לבכות, ואז להיזכר שאין לך כוח לאסוף מחדש את השברים. זה אומר שבימים הנוראיים האלה כשחברים שלי נלחמים למען המדינה, כשכל כך הרבה אנשים קיפחו ומקפחים את חייהם למען המדינה, אני לא מסוגל בכלל להכיל את הסיטואציה כי אין לי מקום בלב לכל העצב. 4 שנים זה לפעמים לשכוח איך אתה נראה, זה לנסות להיזכר ולדעת שאולי אזכר בתמונות פחות טובות מהחודשים האחרונים שלך. זה לגדול בלי הכתף התומכת שלך, בלי הפילוסופית חיים המדהימה שלך, בלי אבא".
"4 שנים בלעדיך זה פצע שמגליד ומתקלף, כל פעם מחדש. זה אולי סוף סוף להבין שאתה באמת לא איתנו יותר. שאין יותר שישי בצהריים במסעדה מתחלפת, אין יותר כדורגל באירופה, ואין יותר את העיניים שלך שמסתכלות בי בגאווה אינסופית, ונותנות לי את התחושה שתהיה גאה בי בכל דרך שאבחר ללכת. שלא תהיה שם, כשאגדל ואצליח, כשאכשל ואשבר, כשאתחתן ואגדל משפחה, כשארצה סתם חיבוק ומילה טובה".
"אני לא מאמין שאני אומר את זה, ואני מאוד מקווה שזה רק בגלל שאני מפחד לצלול עמוק פנימה, אבל אני לא מצליח לזכור שום סיפור, אבל יש סיפור אחד כל כך חזק, שרק לחשוב עליו מעלה בעיני דמעה כל פעם מחדש. וכנראה יש סיבה שזה הסיפור שנחרט בזיכרוני. כשהייתי בן 12 עוד הייתי שוער בבית״ר חיפה, ולא אשכח איך היית לוקח אותי לכל משחק, בכל חור, לכל מקום, ותמיד היית כל כך גאה בי".
לבסוף כתב: "מטבע הדברים כשמדובר בי, התחלתי לאבד עניין לאט לאט, והתחלתי לפזול לענפי ספורט אחרים. פחדתי לספר לך, פחדתי לבאס אותך, פחדתי שתתאכזב. עד שעזרתי אומץ לספר לך. ובאמת התאכזבת. התאכזבת שבכלל חשבתי מה תהיה דעתך בנושא. לך תעשה מה שבא לך העיקר שתהיה מאושר אמרת לי. אז קצת קשה להיות מאושר כשאתה לא כאן, הכל אפור יותר הכל קשה יותר אבל אסיים באופטימיות, מתוך כל החשכה הזאת תמיד האור חוזר בסוף".
מה דעתכם?.
