שחף רז חזר מחודשיים וחצי של מילואים והרגיש שמשהו לא בסדר. רק אחרי שנתן לעצמו לגיטימציה להרגיש השתפר מצב הרוח שלו, ועכשיו הוא שוב בשוונג: יש לו חתונה עם טליה עובדיה לארגן, סטארט-אפ להחזיר לחיים, עבודה באינסטגרם ומחשבות על העתיד. משברים אישיים וזוגיים? היו ויהיו, אבל הוא ינצח את כולם
בראיון למאקו נחשף שחף רז: אחרי חודשיים וחצי במילואים התחיל שחף רז לקבל רמזים מהסביבה הקרובה שאולי הגיע הזמן לחזור הביתה. "הם ראו אצלי ירידה אנרגטית חדה מאוד", הוא מספר. "כשהייתי מגיע הביתה הייתי קצר יותר, ואני לא אוהב להגיד דיכאון, אבל תכלס, הייתי בדיכאון. לא הייתי במצבי קיצון, הייתי באנרגיות נמוכות למשך תקופה. הייתי קם בבוקר ואומר, 'למה אני מרגיש רע?'. הבנתי שאנשים חשים הרבה צער ואובדן שלאו דווקא קשורים לטרגדיה המטורפת, לחטופים ולטבח. אנשים איבדו גם דברים מאוד פשוטים, שעל פניו, במצב רגיל, היה לגיטימי להתבאס עליהם. בתוך הדבר המטורף הזה שעברנו, לא נתתי לעצמי מקום להרגיש עצב על הדברים הקטנים. הייתי צריך לעבור דרך כדי לתת לזה מקום ולהבין שזה בסדר, שעצב לא מבטל עצב".
מה הרגשת שאיבדת?
"יש פרויקט סטארט-אפ שאני עובד עליו שנעצר בגלל המלחמה. הייתי בתהליך של קבלה עצמית שלי כפרסונה מוכרת שהרגשתי שאני מתקדם בו, היו ארגונים לחתונה, התפתחות פיזית. עברתי פציעת סקי מאוד קשה ובדיוק הייתי בשוונג של אימונים וחזרה לכושר, דברים שעשו לי טוב מאוד, והכל נעצר. בהתחלה בכלל לא חשבתי, הייתי כולי בשליחות, רציתי להיות חלק, לתרום ולעזור. היה משהו גדול יותר ממני. אבל תחושת השליחות קצת דעכה, נכנסנו לשגרת מלחמה, ופתאום הדברים הקטנים התחילו לבעבע".
ביקשת להשתחרר?
"זה לא היה בדיוק ככה. הייתה פקודת רידוד גדודית, שאלו אותי ואני פשוט הסכמתי".
בתוך כמה זמן הרגשת שאתה חוזר לעצמך?
"שבועיים. ממש שמתי לב. אני חושב שלאנשים שחוו דיכאון קיצוני יותר או למשך זמן ארוך יותר תהיה גם תקופת הסתגלות ארוכה יותר".
יכולתי לעשות יותר
רז (35) הוא חובש קרבי במילואים, וב-7 באוקטובר מיהר להתייצב בבסיס שלו בצפון הארץ. "טליה ואני התעוררנו בשבת בבוקר מהטלפון של ההורים שלה, שהתקשרו איזה 4-5 פעמים. הדלקנו טלוויזיה ופשוט איבדנו את זה. לא יכולתי לשבת, עמדתי והסתכלתי על הטלוויזיה, עשר דקות, עשרים דקות, הכל נראה כמו סרט מתח נוראי. ואז אמרתי, 'אני לא יכול לשבת, אני הולך לתרום דם'. זמן קצר אחר כך קיבלתי טלפון מהחוג"ד שלי שאמר, 'אני עולה לרמה, אני מחפש מי שיגיע איתי'. אמרתי, 'אני מכין תיק'".
בעצם התנדבת.
"ידענו שנגויס, פשוט לא חיכיתי שהבירוקרטיה תעבוד ושיקראו לי למחרת. וזה בדיוק מה שקרה".
מה טליה אמרה?
"טליה הייתה, כמובן, בהיסטריה. היא לא רצתה שאני אלך, אבל בסוף היא הבינה. היא ידעה ואני ידעתי שאני חייב לעשות משהו. רק רציתי לעלות על מדים, מעולם לא הרגשתי ככה קודם. כשעליתי על מדים הרגשתי נחת, אני לא יודע להסביר".
ובכל זאת, תנסה.
"זה טיפה בעולמות השליחות. כשהכנתי את התיק למילואים הבנתי שברגע זה יש במדינה עשרות אלפים שמרגישים בדיוק אותו הדבר. זו הייתה ממש קריאה להגנת המולדת. כשאתה בתוך עשייה זה משפיע ומוריד את הפוסט טראומה באופן משמעותי. דחפתי לזה מאוד גם את טליה. ביומיים–שלושה הראשונים היא הייתה אבודה. אמרתי לה, 'את חייבת לעשות משהו, לא משנה מה, לכי תעזרי ותעשי', והיא אמרה לי, 'תשלח לי רשימה של מה שאתם צריכים'. עם הכוח של המדיה שלה היא גייסה עשרות אלפי שקלים שסיפקו הרבה ציוד לגדוד שלי ולעוד שלושה גדודים באזור. העשייה הזאת החייתה אותה".
אתה כמעט ולא היית נוכח ברשתות החברתיות בתקופה הזו.
"כמעט ולא. תקופת המילואים שלי הייתה מאוד שקטה. העליתי פוסט מחזק פה ושם ומדי פעם ניסיתי להתעורר אז העליתי סטורי, אבל זה היה כלום ושום דבר. יש אנשים שידעו להשתמש בפלטפורמה שלהם כדי להעביר מסרים ולעשות הסברה, אבל אותי זה שיתק".
היית במילואים, עשית את הדבר האמיתי.
"אני לא יודע מה זה הדבר האמיתי, להתגייס היה מבחינתי ברור מאליו. הייתה לי ביקורת עצמית כי יכולתי לעשות הרבה יותר ברמת ההסברה. יש לי את כל הכלים, יש לי אנגלית טובה, אני יודע לכתוב כי הייתי מנהל קריאייטיב, אני יודע להעביר רעיון, אני מכיר את הסכסוך מעולה כי אני חוקר את זה, אני מכיר את ההיסטוריה היהודית, אני מכיר את הנרטיב הפלסטיני".
אז למה לא עשית הסברה?
"לא היו לי אנרגיות לזה, או שהרגשתי שזה קטן, מה אני כבר יכול להגיד? ידעתי שאני פוגע בעצמי במובן כלשהו. חלק מההכנסה שלי מגיעה מהמדיה, והמדיה שלי הייתה שקטה. פגעתי בעצמי בסופו של דבר יותר ממה שהמציאות כבר כפתה עליי".
טליה שומרת שבת ואתה לא. איך אתם מסתדרים עם השוני הזה?
"הפערים כמעט ולא מורגשים, אני יחסית נוח וזורם. באתי מבית מסורתי-דתי, אין אצלנו ארוחת שישי בלי דברי תורה, אני מכיר טוב את הדת. אני פשוט עושה הפרדה בין מסורת לאמונה ולדת. אני מבין מאוד את הערך הקהילתי, האנושי והאינדיבידואלי של יום מנוחה, של שנייה לקדש את הבורא, את החיים, את היקום. אבל בין זה לבין לא לנסוע בשבת? זה כבר משהו שבן אדם באיזשהו שלב החליט להוסיף כפרשנות. אני מקדש את השבת כמו שאני מבין, אני בוחר לעשות את זה בדרך שלי. במובן הזה אני חושב שאני מאוד יהודי. היהדות מבחינתי היא מתכון לחיים בריאים, מאושרים, קהילתיים".
אבל איך זה עובד בפועל?
"המון שבתות אנחנו אצל ההורים של טליה בראשון לציון, זה המקום הנוח שלה. שומרים שם שבת אבל שומרים לייט, אם תדליקי את האור אף אחד לא יעיר לך. בבית שלי לא מדליקים טלוויזיה בכלל, וגם עם זה חייתי. אני מוצא את היופי בזה. להתרחק ממסכים, לדבר עם אנשים פתאום".
אבל אם אתה רוצה ללכת לקפה עם חברים בשבת, אתה תלך?
"כן. הרבה פעמים אני עושה אצל ההורים של טליה ארוחת שישי, ישן שם, בשבת בצהריים נוסע לאשדוד לארוחת צהריים עם המשפחה שלי, וחוזר. הכל טוב".
