זו אולי הידיעה הקשה ביותר שכל הורה לילד יכול להיתקל בה, כאשר פעוטות חסרי ישע חווים התעללות, הפעם זה קרה לבר צברי – שחושף את זה בכאב גדול, מערכת פורטל עומרי חיון עם כל הפרטים!
הזמר והיוצר המוכר בר צברי שיתף אמש (רביעי) בחשבון האינסטגרם שלו, כי הגננת בגן של בנו הקטן עוכבה לחקירה וגם נעצרה, בחשד להתעללות, וכי היא נמצאת כעת במעצר בית עד לתום ההליכים נגדה. צברי מתאר בצורה חשופה וכואבת במיוחד את הקושי ואת התחושות, כמו גם את השתלשלות העניינים המטרידה, כך כותב "הנחנו אותם בידיים רועדות ומתגעגעות, בידיעה שהם מוגנים, עטופים ושמחים – עד שהתנפץ לנו הכל בפרצוף".
כך הוא כותב: "שמחת חינם. זה שם האלבום שיצא ממש לפני רגע. מי שחפר פנימה יודע שאפילו אין שיר כזה באלבום. השם שלו היא כותרת חיי, היא התמצית של האמונה הכי בסיסית שלי בדברים הטובים והיפים בעולם הזה. אבל זה לא פוסט על מוזיקה, על שירים או על שמחה. בחודש האחרון אני, המשפחה שלי, החברים שלי, שכנים שלי, אחים שלי עוברים סיוט. עוד מקרה התעללות בגן ילדים. והפעם בגן הפרטי של הילדים הפרטיים שלנו. תאמינו לי, זה לא הסיפור רק של הילד שלי או של החברים שלי זה הסיפור של הילדים של כולנו.
כמו כולנו, הורים צעירים עובדים לילדים קטנים, שלחנו כל בוקר גוזלים תמימים, מתוקים וחסרי ישע. הסענו אותם כל בוקר לגן שבחרנו בקפידה עם נסיון רב שנים, ליד הבית שלנו, בשכונה המוכרת והמוגנת לכאורה ושילמנו עליו ממיטב כספנו. הנחנו אותם בידיים רועדות ומתגעגעות בידיעה שהם מוגנים, עטופים ושמחים, עד שהתנפץ לנו הכול בפרצוף. אנחנו כבר חודש לא ישנים בלילה, הבטן כואבת פיזית והראש עומד להתפוצץ.
ברגע שעלה חשד ראשוני, טרחו לעדכן מהגן שהגננת היא קורבן של סייעת מתוסכלת שהפיצה שמועה כוזבת וההורים נחצו לשניים, נגד הגננת ובעד. אני בנאדם שלא מאמין עד שאני לא רואה בעיניים ובכלל, מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך כל עוד זה דיבורים לא האשמנו וגם לא תמכנו, חיכינו לראות מה קורה.
עוד הוא מוסיף: במשך חודש שלם אף אחד לא עידכן אותנו מה קורה, לא המשטרה לא משרד החינוך ולא אף גוף שמטפל בנושא, כלום! הגננת נכנסת למעצר בית ואנחנו ניזונים משמועות והחוסר וודאות משתק, המוח מחבר דברים אוטומטית ואתה לא יודע אם להשליך על המקרה או לא. הגן נשאר פתוח רק בלי הגננת.. מה לעשות?! הכל עדיין בבדיקה. לשלוח את הילד, לא לשלוח? הרי הגננת חפה מפשע עד שלא יוכח אחרת ואתה ככ רוצה להאמין שזה ככה כי אחרת זה הגיהנום בהתגלמותו. ושוב ההורים שרוצים להאמין לגננת שולחים את הילדים וההורים שכבר מתחילים להבין לא שולחים ונוצרים מחנות ושיחות ודעות. ואף אחד לא מספר לנו כלום".
עוד אומר: "מבטים ברחוב, בשכונה. ליחשושים ״הנה אלה נגד הגננת, הנה אלה בעד, הנה אלה שלחו לגננת קוראסונים ועוגות לתמיכה, הנה האמא שהאשימה את הגננת והלכה להתלונן במשטרה״. בינתיים כשהגן רק עם סייעות בלי גננת המשטרה הגיעה לגן וסגרה אותו ל60 יום. כאוס מוחלט, ואני לא יודע איך להסתכל לילד שלי בעיניים, ואני מאשים את עצמי איך לא ראיתי, איך לא שמתי לב, איך לא חיברתי. אני מבין שהאחריות היא עליי אבל אני בטח שלא אשם, הרי מוח אנושי ובריא לא יכול לדמיין אפשרות כזו בכלל, איך אפשר לראות בנאדם שאנחנו נותנים את הילדים שלנו יום יום בידיים שלו ולדמיין שהאיש הזה יכול להתעלל בילדים שלנו, איך?!?! ואז משום מקום ולפני שיידעו אותנו בדבר, אנחנו מקבלים הודעה תפתחו ערוץ 11 ב19:30. אנחנו פותחים את הטלויזיה ורואים מול העיניים שלנו את הילדים שלנו, הגוזלים שלנו מותקפים בסרטונים המזעזעים האלה!!!! בטלוויזיה!!! בלי הסכמתנו, בלי לשאול אותנו, בלי להכין מראש. בלי ליידע אפילו.
עוד מעגל אטימות מעל מעגל הרוע ואתה לא מצליח להבין איך זה יכול להיות אבל עכשיו אתה יודע בוודאות שזה קרה גם לך. מכאן התחיל מירוץ בבתי משפט במאבק להשמיע את הקול שלנו, לזעזע את המערכת האדישה והכבדה והאטומה ובעיקר לעשות שינוי אחד ולתמיד. ועדיין אין לנו אף אחד חוץ מאת עצמנו. הורים יקרים, אי אפשר להאמין שמישהו יעשה דבר כזה לילדים שלנו. אבל אני אומר לכם מהמקום שאני והחברים שלי נמצאים בו היום-
תהיו חשדנים, אל תאמינו לאף אחד, אל תשתכנעו מחיוכים מזויפים ושקרניים, לפעמים זה מביך ולא נעים לשאול שאלות ולהטיל ספק, גם אנחנו היינו שם, תבדקו תחקרו תצלמו תקליטו תתעדו הכול כדי שאף אחד מהילדים שלנו, הגוזלים התמימים האלה לא יחווה יותר רוע כזה. זאת המחויבות שלנו, ואני אומר לכם את זה בתור אחד שנכשל!
ולבסוף הוא מסכם: "ולכם שם בחוץ למשטרה, לרשויות, לשופטים, לכל מי שאמור להגן במעגל הרחב אחרי מעשה הזוועה – תצאו מהאדישות שלכם, מהטכנוקרטיה, מהפקידות ותזכירו לעצמכם כל פעם בבוקר כשאתם יוצאים מהבית הפרטי שלכם ונוסעים בדרך לכסא שלכם, שאתם מתעסקים בדיני נפשות, בעיניים ובלב של אנשים ותפעלו בהתאם. זה אולי השיעור הכי גדול שאני עובר בחיים האלה. אני מקווה מאוד שנגדל ונהיה אנשים עוד יותר טובים כקונטרה לכל הרוע הזה. ושנחבק את הילדים שלנו ונלמד אותם על כל הדברים הטובים והשמחים בעולם, גם כשיש רוע גדול".
אפשר לברוח מהכול אבל לא מבורא עולם. שיהיה לנו ולכל ילדינו נחת שלווה ושמחה בלב אמן", כותב.
מה דעתכם?
