הלם: יולי מאנה חושפת הכל על אבא רוני

מערכת פורטל "עומרי חיון" מפנה את תשומת לבכם אל יולי מאנה דווקא כי תמיד היה כסף בבית, דווקא כי מצפים ממנה להיות הילדה המפונקת, יולי מאנה התעקשה להקים לבדה מותג איפור – בדיוק כמו שפעם היא התעקשה למלצר ב"שיפודי התקווה" ולסדר מדפים בניו-פארם. מבחינתה זה חלק מלהיות היא, בניגוד ללהיות "הבת של ניקול הלפרין ורוני מאנה". כל הפרטים

יולי מאנה הגשימה חלום, ואחרי עשור כמאפרת מקצועית וביוטרית פתחה לפני כחודשיים מותג איפור משלה. הייחוס המשפחתי היא בתם של איש העסקים הססגוני רוני מאנה ומלכת היופי לשעבר ניקול הלפרין עשוי ליצור רושם שמאנה לא יודעת עבודה קשה מהי, אבל ההפך הגמור הוא הנכון. הרבה לפני העסק שהקימו היא ובעלה ברק לביא, קפטן מכבי הרצליה בכדורגל, היא פרנסה את עצמה באלף ואחת דרכים. כשסיימה תיכון, למשל, היא לא עפה לחופשה בסיישל היא סידרה מדפים בניו-פארם הקרוב לביתה.

"תקופה טובה, הניו-פארם היה כמו משפחה", נזכרת מאנה בחיוך. "שמים את המחירים ואז מסדרים במדפים, זה הדבר הכי מרגיע שיש. את שמה אוזניות, מוזיקה, מסדרת סחורה. אמא'לה, איזה מרגיע זה. לא הייתי בביוטי, אגב, אלא במחלקה רגילה. הייתי מתגנבת לאיפור ומתאפרת באמצע המשמרת, אבל לא הייתי מוכרת איפור, הייתי מסדרת סחורה".

למה בעצם עבדת בניו-פארם? "כי זה היה הכי קרוב לבית, ג'וב נוח. תמיד עבדתי, גם בעבודות הכי מעפנות. בחגים, בשבתות, בכל מקום. אחרי שלמדתי איפור רציתי לאפר בחנות יוקרתית, ואמרו לי, 'לא, שנה ראשונה את רק מסדרת סחורה'. כל פעם שאני עוברת עם ברק ליד החנות הזאת, הוא אומר לי: 'את זוכרת שהם רצו לתת לך לסדר סחורה?'. זה קטע".

בניו-פארם דיברו על הייחוס שלך? "אף אחד לא האמין לי שאני הבת של רוני מאנה. זה לא נשמע הגיוני שהבת שלו, של ניקול הלפרין, עובדת בניו-פארם. אבל אני, לא אכפת לי. ישבתי אז עם אבא במסעדה יוקרתית בלונדון עם איש עסקים עשיר ששאל אותי מה אני עושה בחיים, אז אמרתי לו שאני מסדרת סחורה בניו-פארם. אבא שלי השתיק אותי, 'יולי!'. זה היה מצחיק. אני אוהבת לבחון תגובות של אנשים. לא יודעת איך לקרוא לזה, מרדנית".

רצית להתרחק מתדמית של בת עשירים? "יכול להיות שאני רוצה להראות שאני אחרת ממה שחושבים עליי. חושבים שנולדתי עם כפית זהב בפה, אז לא, אני אראה לכם שאני לא מפונקת ושלא יוצא לי כסף מהאוזניים. בטח יש אנשים שאומרים, 'אבא שלה קנה לה הכל', אבל אני עובדת קשה בשביל הפרנסה שלי ויש לי משמעת עבודה. חשוב לי להגיד שלא עשו בשבילי, לא שילמו עליי, לא קנו לי. עשיתי לבד, הכל כולל הכל. אני עצמאית, הקמתי את המותג שלי בעשר אצבעות. אני בחורה עם עקרונות והיה לי מאוד חשוב להקים את המותג בלי עזרה".

אבל אבא עוזר אם צריך כסף, לא? "שילמתי על הכל בעצמי, מחסכונותיי האישיים. אף אחד לא מפרנס אותי ולא מממן אותי. אני אישה, אני אמא, אני עושה את הכסף שלי לבד ואני יודעת איך להתנהל לבד. אז מה אם אני הבת של רוני מאנה, אני בפני עצמי ואני לא צריכה אף אחד. אנשים יכולים להניח עליי הנחות, ובשביל זה אני נלחמת לספר את הסיפור שלי. מגיל 14 אני מפרנסת את עצמי – מלצרתי ב'שיפודי התקווה', ב'קרנף', ב'ג'ירף'. אין חנות בקניון שלא עבדתי בה, אין מסעדה שלא עבדתי בה. אני קורעת את התחת שלי".

יש איזו נני שחיה איתכם? "איזה נני, איך אני אביא נני? גם אין לי מנקה. אני מנקה, אני מבשלת, מתחזקת את הבית, מתחזקת את העסק, מתחזקת את המותגים האחרים שאני עובדת איתם. וגם אמא במשרה מלאה. הילדים צמודים אלינו, ללא עזרה".

בסדר, אני שומע את זה הרבה בראיונות. ואז אתה עולה קומה ובאחד החדרים מתחבאת עוזרת בית. "אז אצלי לא, אתה מוזמן לעשות סיור. אם היו נותנים לי כסף הייתי לוקחת, ברור, מי לא רוצה לקבל כסף. אבל אני לא חזירה, אני לא אבקש ולא אדרוש". רגע, לא קיבלת מההורים איזו דירה להשקעה? "לא קיבלתי בית, אין לי בית, אני גרה בדירה שכורה. החלום הכי גדול שלי זה לבנות בית, שיהיה ביטחון לילדים, שאני אגיד 'פה אני חיה, פה אני משקיעה'".

מאיזה מקום באה הגישה העצמאית שלך? "זה נשמע קצת הזוי, אבל שלא יחסר לי שום דבר ושאני לא אצטרך לבקש. אני לא רוצה לבקש מאף אחד, אני רוצה להחליט בשביל עצמי. חשוב לי מאוד לעבוד, שיהיו לי הפרנסה שלי והכסף שלי. אם זה לעבוד בחודש תשיעי, לאפר שבע בנות לנשף, לא לאכול, לא לשתות, לעמוד שבע שעות על הרגליים – אני אעשה את זה, כי הכסף נורא חשוב לי. לא כדי לקנות מותגי יוקרה ולעשות קניות, אלא בשביל להביא אוכל הביתה, כדי שלילדים שלי לא יחסר כלום".

הייתה חסרה לך תחושת יציבות בילדות? "ברור, להורים שלי היו גירושים מאוד קשים ולא הייתה תחושת ביטחון. היו לי הרבה דברים חומריים, אבל לא את כל מה שהיה רגשי לסמוך, לספר, לשתף. 'אני אוהבת אותך ואני מאמינה בך, את יפה ומוצלחת': את כל זה לא היה לי, ומאוד חשוב לי להעניק את זה לילדים שלי. אני לא רוצה שהם בחיים ירגישו שהם לא אהובים, שאין להם עם מי לדבר. אני רוצה שיהיה להם ביטחון עצמי".

לך לא היה ביטחון עצמי כילדה? "הייתי מאוד חסרת ביטחון. היו לי הפרעות אכילה, לא הרגשתי יפה. גם לא הייתי מקובלת, בכלל. בקושי היו לי חברים. החטיבה הייתה סיוט, סיוט, כמה סבלתי. תמיד כשמדברים איתי על התקופה הזאת אני מעבירה נושא. יש המון דברים בילדות שהייתי רוצה לשכוח, זאת תקופה שאני רואה כשחורה".

הרגשת שאין לך עם מי לדבר? "הייתי מתה שישאלו אותי, 'מתי את באה הביתה? מה קורה? איך היה היום שלך?'. תמיד קינאתי באנשים שמקבלים אהבה כזאת מההורים. ילד רוצה שידאגו לו, שיידעו מה הוא עושה. ההורים שלי היו קרייריסטים, ולי כן הייתה מטפלת כילדה, גידלו אותי אנשים אחרים. בגלל זה אני עושה תיקון לעצמי ולילדים שלי, ואני אמא במשרה מלאה. אני יכולה לקחת איזו בייביסיטר שתוציא אותם מהגן ותהיה איתם אחר הצהריים כדי שאני אוכל לעבוד, אבל אני לא רוצה. חשוב לי להיות איתם, לעבור איתם דברים, להקדיש להם את הזמן שהם צריכים".

קיוויתי שתגידי שאתן כבר בקשר טוב. "לא לא, הלוואי, חלום שלי. תמיד חלמתי לשתף אותה במותג שלי, לשתף אותה במה שאני עוברת, אבל זה לא ככה. וזה בסדר, זאת בחירה שלה. מבחינתי יש לי הורה אחד, וזה אבא שלי. זה תמיד היה ככה, וגם היום".

איך היחסים ביניכם? "יש לי קשר מאוד מיוחד עם אבא. אני מרגישה לפעמים שאני כמו אמא שלו, מתקשרת אליו שלוש פעמים ביום – 'מה עשית? אכלת? שתית? לאן אתה הולך? יש תוכניות? תשמור על עצמך'. תמיד הייתי קרובה אליו, ומאז שנהייתי אמא חשוב לי מאוד לשמור עליו, כי גם לו חסר. הוא עובר תקופות לא פשוטות בשנים האחרונות, ואני פה כדי לעזור לו, שהוא לא יהיה עצוב. אני לא יכולה לראות אותו עצוב".

את מדברת כאילו הוא הילד. "מבחינתי הוא באמת כמו הילד שלי. אני אוהבת אותו, יש לו לב מאוד טוב, הוא נורא רגיש, אז אני מגוננת עליו. הילדות הקטנות שלו והבנים שלי הם כמו אחים. אנחנו נפגשים הרבה, הם באים לפה הרבה, אנחנו הולכים אליהם הרבה. יש קשר משפחתי".

יולי, הייתה רק בת 18 כשפגשה את בעלה לעתיד, אז בן 26. שבועיים לאחר שהחלו לצאת כבר עברו לגור ביחד. מתחילת הקשר, אומרת מאנה, היא הרגישה שלביא ממלא את החסר שתמיד הרגישה בבית. "הוא תמיד האמין בי, תמיד תמך בי ותמיד אמר לי לעשות מה שאני אוהבת, גם אם הוא לא חשב שזאת הדרך בשבילי. זה משהו שהורים עושים. כל מה שהיה חסר לי בילדות קיבלתי מברק ברגע. זאת הייתה התאהבות, תחושת ביטחון".

במה זה התבטא בהתחלה, כשהיית בעצמך כמעט ילדה? "הוא אדם חם. היה לו אכפת ברמה של 'אכלת היום? שתית היום? מה את עושה? מה את מרגישה?'. לא הייתי רגילה שכל כך מתעניינים בי, זה היה מדהים. הייתי בת 18, ואף ילדה בת 18 לא מחפשת זוגיות, כן? לא חשבתי על זה, בדיוק סיימתי בית ספר והתגייסתי לצבא. אבל היה לי כל כך טוב שלא יכולתי לחשוב על להיות דקה בלעדיו. אחרי חודש היינו מוכנים להתחתן".

הייתה לו בעיה עם ברק? "לא, ברק הוא בחור מהמם, כולם אוהבים אותו. הייתה לו בעיה עם הדרך, זה שעשיתי את זה מאחורי הגב שלו. הוא בן אדם של כבוד, כמו עיראקי של פעם, מבחינתו צריך לבקש את ידי. הוא עשה לברק שיחה, ברק והוא עברו דברים. אבל אבא מאוד אוהב אותו".

התחתנת בגיל צעיר. "רציתי להתחתן אפילו לפני, אבל אבא לא הסכים. בהתחלה הוא הסכים שאתחתן בגיל 24, אבל אמרתי לו שאני לא יכולה לחכות, אז התפשרנו על 21. אז חיכינו לגיל 21 והתחתנו. אגב, האמת היא שהתחתנו שנה לפני זה בווגאס. נראה לי שההורים שלי לא יודעים את זה. עשינו חתונה סודית, הוא קנה לי טבעת באחד הדוכנים ואמרנו 'יאללה'. אז בתכלס היינו נשואים כבר שנה".

פחות משנה לאחר החתונה הרשמית, מאנה ילדה את סאן. היא מספרת שהרצון להביא ילדים כל כך מהר הגיע ממנה: "ברק נלחץ, אבל אני מאוד רציתי. החלום שלי מאז שאני מכירה את עצמי היה להיות אמא צעירה. רציתי לסגור מעגל, רציתי משפחה משלי כי לא הרגשתי שיש לי משפחה. רציתי את המעגל שלי".

הרגשת לבד? "תמיד הייתי לבד. אמא שלי גרה בארצות הברית, מאוד רחוקה. גם לאבא שלי יש משפחה משלו, ואני הרגשתי איפשהו זרוקה בין הכיסאות, כמו שורדת בתוך המשפחה של עצמי. אף אחד לא האמין בי, ורציתי נורא להוכיח שאני יכולה. כאילו 'אף אחד מכם לא בנה אותי או עשה אותי, אני עשיתי את עצמי'. נמאס לי מההרגשה הזאת שאני בזכותם, כי אני לא בזכות אף אחד, אני בזכות עצמי. אני מאוד חרוצה, מאוד חכמה, מאוד מוכשרת. זה דברים שעכשיו אני יודעת להגיד על עצמי, אבל פעם לא ידעתי".

הרבה מפורסמות משיקות בשנים האחרונות מותגי איפור. מה מייחד את המותג שלך? "זה שאני מאפרת מקצועית. באתי מהעולמות האלה ואני מאוד מבינה בזה. אני מאפרת המון אנשים, המון כלות, ואני מקבלת וסוקרת המון מוצרים. כל פעם אני חושבת, 'הלוואי שהאריזה של זה הייתה שונה, הלוואי שהפורמולה הזאת הייתה יותר עמידה, הלוואי שהיו עוד גוונים'. אז לקחתי את כל מה שאי-פעם רציתי כמאפרת מקצועית, והפכתי את זה למוצרים שמבחינתי הם שלמות".

תמשיכי לעשות סרטוני איפור על מותגים אחרים? "אני עדיין עובדת כיוצרת תוכן, אבל אני לא אראה רק את המותג שלי. אני רוצה להמשיך לפרגן למותגים ישראליים, עולמיים. מבחינתי, אם אני אוהבת מוצרים של מתחרה – אני אפרגן לה באהבה. יש מקום לכולם, באמת".

אבל אם את מפרסמת ביקורת לא טובה, זה יכול להעלות חשד. "אני בחיים לא נותנת ביקורות לא טובות, אני נגד זה. אני עושה רק המלצות. אם יש מוצר שאני לא אוהבת, אני פשוט לא אדבר עליו. אני נגד להשחיר, נגד שיימינג. אפילו אם זה יביא לי מלא לייקים וצפיות, אני חושבת שזה לא מוסרי. להשחיר מותג שבן אדם עבד עליו כל כך קשה, השקיע את כל כספו? זה יכול לעשות שם לא טוב, זה יכול לגמור אותו, וחבל. זה נשמע קצת יומרני, אבל אני באמת מנסה ללמד את העוקבים שלי שיש מקום לכולם, לפרגן, להיות בן אדם טוב. לשמח אנשים".