במשך שנים בחר רני רהב לריב, לאיים, להסית ולהגיד מה שבא לו גם שזה עלול לפגוע במי שזה לא יהיה. עכשיו אחרי שהחרם נגדו הפך לשיחת היום ברשת, החברות אותם הוא מיחצ"ן מקיימות דיוני חירום בגלל הנזק העצום למותגים. רני רהב מתנצל – סולחים או לא שוכחים?
לפורטל עומרי חיון נודע כ-20 עובדים של חברת "על אל" חתמו על עצומה פנימית להדחת רהב מתפקידו כיחצ"ן החברה, בחברת "מגה ספורט" פרסמו הודעה רשמית שהם לא עובדים ולא יעבדו עם היחצ"ן.
חברת "קסטרו" נלחצה מהחרם וסגרה את דף הפייסבוק לתגובות בעקבות זעם הגולשים.
כמו כן, התקבלו מאות פניות במוקדי השירות של חברת "שטראוס", ובחברה עצמה מקיימים שיחות חריפות מול רהב. בנוסף, עשרות לקוחות של רהב נמצאים בהיסטריה עקב חשש לפגיעה במותג שלהם בעקבות החרם נגד אדם שאמור לעשות למותג רק טוב. האם זה הסוף? האדם ששנים לא עצר באדום מקבל כרטיס אדום מהעם?
אבל למרות הכל לכל אדם מגיע להגיב אפילו לרני רהב. הפוסט שיפרסם רהב לפני ארבע שעות בדף הפייסבוק שלו
"גם אני רק בן אדם"
בימים האחרונים, יש לומר בשבועות האחרונים, אני תחת מתקפה חסרת תקדים. אתמול בלילה לא הצלחתי להירדם ממחשבות ושאלות פנימיות. כלי תקשורת רבים פנו אליי בימים האחרונים וביקשו לראיין אותי, אבל סירבתי לכולם והחלטתי שקודם כל אני רוצה לדבר אתכם, חבריי היקרים בפייסבוק.
אז עכשיו אני לוקח נשימה עמוקה וכותב לכם את תגובתי לכל המתרחש סביבי כרגע. זה לא קל לי, וגם נוגד את כל מה שהורגלתי לו כל השנים, אבל אני מניח שהגעתי למקום שבו עליי להיות כנה עם עצמי.
ישבתי הלילה והאזנתי לקלטת של שרון שפורר שוב ושוב. פעם אחר פעם. דמי רתח. לא קל לי כאדם לשמוע את עצמי מתבטא כפי שהתבטאתי. זו האמת לאמיתה. אבל גם אני רק בן אדם. זה הכל. עם יד על הלב, אני מבקש מכל מי שקורא את דבריי לנסות לחשוב בינו לבין עצמו: איך אתם הייתם מגיבים לו מישהו היה מנסה לנגח את העסק שלכם, את מפעל חייכם, את ביתכם ואף את האישיות שלכם? אני לא מצליח להבין במה עסקה הכתבה עליי. הרי לו לא היה נזרק לאוויר אותו משפט טיפשי (כן, מאוד טיפשי), לא היה בה ערך אמיתי.
שאלתי את עצמי הלילה שוב ושוב את אותן השאלות. האם צדקתי באיך שהגבתי? האם זה היה נכון? האמת, אולי לא. התבטאות כזו אל כתב, עיתונאי, איש תקשורת או כל אדם באשר הוא היא אקט פסול. אבל אם להיות כנה לגמרי, לא באמת הייתה כוונה בדבריי. רבים מכירים אותי ויודעים כי זהו סגנון ההתבטאות שלי. זה לא חדש, זו דרכי. יש לי פה וכשמכאיבים לי, אני מכאיב בחזרה. יחד עם זאת, עכשיו, בעודי כותב את השורה הזו, אני מבין כי לסגנון הביטוי הזה אין באמת מקום.
תם ונשלם. את השיעור שלי למדתי והפנמתי הפעם, וטוב שכך. האמת, אולי גם יצא מהפרשה הזו משהו טוב. כדמות ציבורית אני יכול להעביר את המסר הזה, להודות בטעות, ולהסכים שאיומים הם כלי ריק, ללא תוכן, ואנו כחברה לא צריכים לעבור על כך לסדר היום. מפנים. מקבל. מבין וממשיך הלאה. אני לומד בכל יום את מה שעליי ללמוד בכדי להיות אדם טוב יותר. אחרי ככלות הכול, זוהי מטרתנו. להתפתח.
אני מניח שהרוחות עוד סוערות, והכעס עוד עומד ביני לבין שרון שפורר. אולי, כשישכחו הרוחות, נוכל לשוב ולשוחח בטונים מפויסים. החיים מלמדים את כולנו שיעורים רבים.
שלכם באהבה ובכנות מלאה,
רני רהב.
