אין לה אלוהים והיא לא מתביישת בדבר וזה בדיוק מה שגורם לנו לאוהב אותה כל כך: כוכבת הרשת – חן טל פותחת את הפה וחושפת למעריצים וגם למלעיזים שהיא כאן בשביל להישאר – הבלוג השני של כוכבת הרשת בפורטל עומרי חיון – לא קל להיות חן טל- רגע אחרי.
"יאאלה חן תעשי את זה, תלחצי כבר על כפתור השלח." כך אמרתי לעצמי שוב ושוב במשך שעה ארוכה, יושבת ומתלבטת האם לצאת ערומה את העולם, והפעם לא מבחינה חיצונית.. את זה כבר הבנו שאין לי בעייה לעשות
"זהו זה, עשית את זה" . לוקחת נשימה עמוקה וברגע אחד מטר של דמעות זלגו מעיני. אני לא יודעת איזה סוג של דמעות אלו היו, מה שאני כן יודעת שבאותם רגעים הרגשתי כמו חיית טרף ששחררו אותה מהכלוב וסוף סוף רשאית לצאת ולטרוף את העולם. מצאתי את עצמי במשך דקות ארוכות יושבת מול המסך, מאמצת את עיני המלאות בדמעות לקרוא שוב ושוב את החלק הראשון בסיפור חיי שהחלטתי לחלוק איתכם, ועם כל העולם, תוהה לעצמי האם עשיתי את הדבר הנכון או שמא זה יהיה רגע שאתחרט עליו.
>> לפרק הראשון בבלוג של חן טל לחצו כאן
אני לא אצטנע.. ידעתי שזה יעשה רעש בלאגן ובאזז מטורף, כמעט כמו כל דבר שאני עושה, כמעט כמו כל תמונה פרובוקטיבית או סטטוס חצוף שאני מעלה, ידעתי שזה יגרוף חילוקי דעות לטוב או לרע, ידעתי שבגלל זה אתם תוכלו לאהוב אותי יותר, לשנוא אותי יותר, לקנא בי יותר, לסלוד ממני יותר, להעריץ אותי יותר, לפחד ממני יותר, הכל יותר. אבל להישאר אדישים אתם לא יכולים זה בטוח.
למי שלא קרא את החלק הראשון של הבלוג שלי אז אני אספר בקצרה .. קוראים לי חן טל, "אושיית" פייסבוק ואינסטוש תל אביבית, נעקבת ע"י 100 אלף אנשים, נהנת מהחיים, נהנת לשתף אותם, נהנת ממה שאלוהים נתן לי (או הד"ר) עושה מה שטוב לי, עושה פס מהכל ושמה פס על הכל.
"פשוט תהיה עצמך חן" זה אחד מהמשפטים שאני אומרת לעצמי מספר לא מבוטל של פעמים ביום. לרוב זה קורה כשאני מסתכלת על האנשים סביבי, אני רואה את ההתנהגות שלהם, ומכאן אני מסיקה בדר"כ על הפנימיות שלהם, וזה נעשה באופן כל כך אוטומטי שלוקח זמן להבין שההתנהגות שלהם נועדה בעיקר כדי לעזור להם להסתדר ולהשתלב עם הסביבה ולחיות לפי הנורמה כדי להשיג את מבוקשם, וכמובן שאין בזאת כל רע, אך המאמצים שאנשים עושים כדי להשתלב ולהתאים עצמם לסביבה וכל זאת רק כדי לקבל את עצמם ,מראה כמה הם מסתירים את החלק שבהם שאינו מקבל את עצמם כפי שהם! אני באמת מרחמת עליהם לפעמים ומודה לאלוהים שאין בי את החלק הזה שמתבייש להיות מי שאני לכאן או לכאן,יש לנו את החופש לבחור את ההתנהגות של עצמנו ואת אופן ההתבטאות שלנו, וברגע שנקבל ונכיר בזאת, נרגיש נינוחים שלמים ואמיתיים יותר!
טלפון ראשון, מספר לא מזוהה, דקותיים לאחר שהקאתי את חיי לאוויר העולם, מחליטה לענות. "הלו חן? זאת חן טללל? " נשמעה צרחה שמשתמעת כקולה של נערה מתבגרת. "כן זו אני מי זאת?" עניתי. דממה שררה באוויר כמספר שניות ולאחריה נשמעה יללת בכי מהצד השני שמלווה במילים שכמעט ואיני מצליחה להבין "חנו'ש, רציתי להגיד לך שאת דמות לחיקוי בשבילי, ולא בגלל התמונות שלך או מה שאת עושה, בגלל איך שאת מתנהלת, ועושה מה שטוב לך, וגם אם את טועה את מודעת לזה וממשיכה הלאה, אחרי שקראתי מה שרשמת והבנתי מי את, פיתחתי לעצמי ציפיות אחרות בחיים, אני רוצה להיות עוצמתית כמוך, בזכותך אני למדתי לא לשפוט אנשים סתם, ולמדתי להודות במגרעות שלי ולא להתבייש, אני אוהבת אותך כל כך והייתי חייבת להגיד לך את זה" וניתקה. פשוט ניתקה והותירה אותי ללא מילים. התרגשתי כך כך, בכיתי מרוב אושר, נעמדתי על רגליי תפסתי את הראש ופשוט צרחתי!
כמובן שלא כל מה שהוא נוצץ הוא זהב, ועם ה"תהילה" מגיעות ההלצות, הפייס כבר חודש ימים מלא בסטטוסים מתנגחים עליי, האינסטוש מפוצץ בתמונות ערוכות ומסתלבטות עליי, הטוויטר? אנשים מתלוננים שכל הפיד שלהם מלא בציוצים שנושאים את שמי, בנות (ובנים) מחקים את התמונות שלי, ולא קיים היום כמעט בן אדם שלא יודע מי זאת חן טל או מה הסיפור שלה, מה היא עשתה מה היא לבשה מה היא אכלה או מה היא דחפה , ועם כל זה שזה פרסום "רע" זה עדיין פרסום, וזו דרך ההסתכלות שלי על הדברים, כבר ציינתי שהומור שחור זה חלק מאוד חשוב מהחיים שלי, וכל פעם שסטטוס או תמונה חדשה מועלת התגובה הראשונית שלי היא בדר"כ צחוק מתגלגל ואיזה תגובת "ע-נ-ק" לאחראי על מה שעומד להיות פיגוע הרשת לשבוע הקרוב. אתם יכולים להמשיך לצחוק עליי, אני אמשיך לצחוק איתכם!
אתם יודעים, כל החיים הרגשתי מן תחושת כישלון, שאני לא מספיק טובה בכלום, לא תלמידה טובה, לא ילדה טובה, לא אחות טובה, לא בת טובה, לא איזה זמרת לא דוגמנית לא שחקנית לא כלום, ואני בטוחה שזו רק התחושה שלי, אבל הפעם הרגשתי לראשונה שהצלחתי במשהו! והצלחתי בזה בזכות מי שאני בלבד! לא בזכות כשרון מולד או לא מולד, ופה הבנתי שמשתלם להיות אתה. כמובן שלאחר אותה שיחה הגיעו מאות ואלפי שיחות והודעות חדשות שהפעם לא למרבה הפלא היו חיוביות, תומכות, מחבקות ואוהבות. אני נשאלת כל כך הרבה פעמים ביום לגבי ההתמודדות היום יומית שלי עם תגובות שליליות, קללות וביקורות, ולאחר כתיבת הבלוג הזה אני חושבת שעניתי לרובכם על השאלות. ברגע שאתה יודע מי אתה ומה אתה שווה לא משנה מה יגידו עלייך זה יחלוף לך מבעד לאוזן.
אתם תמשיכו לעקוב אחריי, תמשיכו לאהוב אותי או לאהוב לשנוא אותי, ואני? אני פשוט אשאר אני, כי כנראה שזה הכשרון המולד שלי.
בכל מוצ"ש אכתוב לכם כאן בפורטל עומרי חיון בבלוג חדש ושונה.
