הטור שכל ישראלי חייב לקרוא: תומר רביב, שוטר שניצל מרצח הבר נוער בו חשוד חגי פליסיאן בטור אישי ומרגש "זוכר איך ירית בנו כמו ברווזים? כר את כל שלוליות הדם? הבכי, היללות, גניחות הכאב והייסורים, ההרוגים והפצועים ששכבו שרועים על הרצפה חסרי אונים בתוך שלוליות הדם". הטקסט שאולי יעזור לכם להבין לרצוח חפים מפשע זה אולי הפשע הכי אכזרי שיכול להיות.
לרוצח של הבר-נוער,
אני תומר ואני שוטר.
אני שוטר הומו.
לפני 3 וחצי שנים, כשהיתי בן 18, באת לרצוח אותי.
לא הצלחת.
אבל רצחת שניים מהחברים שלי.
רצחת את ניר ואת ליז.
בנוסף פגעת בעוד עשרות ילדים תמימים חפים מפשע.
זוכר?
זוכר איך ירית בנו כמו ברווזים?
זוכר את כל שלוליות הדם? הבכי, היללות, גניחות הכאב והייסורים, ההרוגים והפצועים ששכבו שרועים על הרצפה חסרי אונים בתוך שלוליות הדם הרעש, הכאב וההד של הכדורים?
מאותו היום אתה לא עוזב אותי ואתה הולך איתי לכל מקום.
אתה, ובמיוחד המראות המחרידים לא עוזבים אותי.
אתה בא לי הרבה בסיוטים, במסיבות, בפאבים, בבתי קפה, כשאני יושב עם המשפחה ועם החברים, כשאני נוהג ואפילו כשאני יושב באוטובוס.
מאותו הלילה הזוועתי, הדמות השחורה שלך עם המסכה השחורה שהיתה לך על הפנים והאקדח המקולל שאחזת בו, לא עוזבת אותי.
בזה הרגע שאני כותב לך, אתה יושב בתא המעצר שהוא ממש כמה מטרים בודדים מהמשרד שלי.
כן, המרחק שמפריד בנינו כעת עומד על 10 מטר.
אני כבר לא מפחד ממך יותר.
אחרי שראיתי אותך מכוסה כולך בשחור ויורה בחברים שלי, היתי בטוח שגם התור שלי יגיע.
יש שני דברים שרציתי יותר מכל לעשות בזמן שנכנסת וירית:
1) להתקשר ולהיפרד מאמא שלי. לומר לה שאני אוהב אותה הכי שבעולם ותודה על כל מה שהיא עשתה למעני במשך 18 השנים, והכי תודה, על זה שהיא הביאה לי את המתנה הכי מושלמת שיש, שבכל שניה אתה עומד לקחת אותה ממני בלי רחמים.
מאחר ולא מצאתי את הפלאפון שלי, אמרתי לעצמי שעם כל הצער והכאב שבדבר, אנחנו ניאלץ ככל הנראה להפרד בחדשות ערוץ 2, לאחר שהיא תשמע שהבן שלה נרצח.
2) להשאר בחיים.
דבר נוסף שאני זוכר שרציתי לעשות בזמן שירית בחדר:
– לצעוק לך "בבקשה אל תירה בי, אני לא הומו, אני סטרייט"
מזל. מזל גדול שלא צעקתי לך את זה.
בשלושה דברים עזרת לי:
-לצאת מהארון
-להיות גאה במי שאני
-לאהוב את החיים שלי יותר.
אחרי שבית המשפט ירשיע אותך אפרד ממך סופית – אני אמשיך את חיי החופשיים ואתה תכלא בבית הסוהר עד סוף חייך!
