רון שחר מדבר על הקריירה, החיים כילד, החששות, התקוות והמירוץ למיליון
רון שחר, המנחה של המירוץ למיליון, נרשם לבית ספר למשחק בגיל 26, מאז רשם תפקידים רבים בסדרות ובימים אלה משחק בהצגות 'משרתם של שני אדונים' בבית ליסין ועובד על ההצגה 'אפס ביחסי אנוש' שתעלה בספטמבר בבית ליסין. את ה'מירוץ למיליון' הוא מגיש מאז 2011, מהעונה השנייה. על פניו, הג'וב הכי טוב בטלוויזיה, אבל שחר עצמו מלא בחששות ועכשיו הוא מדבר.
תחילה סיפר: "כשאני עומד מול המראה ומסתכל על עצמי, אני לא מבין למה נשים נמשכות אליי או למה נשים רואות בי משהו. אני לא רואה את זה ואני כל כך ביקורתי כלפי עצמי עד שאין לי מראות בבית חוץ מבאמבטיה, לא גדולה, משהו קטן כדי לצחצח שיניים. אין לי מראה בחדר שינה. נרקיסיסט אני לא. אפילו כשאני מתקלח זה בדרך כלל בחושך כי אני לא אוהב לראות את עצמי במקלחת".
עוד הוסיף:" זה הרגל כזה כי אמבטיה בשבילי זה מדיטציה, אז אני אוהב להיות בחושך עם אור נרות כי אני מדליק את האור הפנימי, סליחה על הפלצנות, ולא עומד ומסתכל על עצמי. אני ברווזון מכוער מבחינתי. גדלתי מגיל אפס עד 16 כברווזון, אף בת לא הסתכלה עליי. בגיל 16 התפתחתי פיזית פתאום, התבגרתי קצת כנער, התחילו להגיע תגובות מבחוץ ואתה מרגיש מחוזר ושרואים אותך. כילד, הייתי הכי קטן בכיתה מבחינת גיל ונראיתי בתמונות מחזור כמו האח הקטן שנדחף לפריים. הייתי הולך מכות, חוטף, אבל גם נותן".
על המשפחה: " אמא שלי בכלל, כל הכבוד לה שהיא שפויה. סבתא שלי, אמא שלה, איבדה 12 אחים ואחיות ושני הורים באושוויץ. סבתא שלי הייתה עם משאלת מוות, עם שיברון לב עוד מנעוריה ובאמת נפטרה בגיל 53 מדום לב. היא פשוט רצתה להפסיק לחיות. ואמא שלי הבת הבכורה שלה וחוותה הכל דרכה. אז היו לה את הפאלטות שלה ובגלל זה היום אני לא שופט אותה ומעריך אותה על כל דבר שהיא עשתה בשבילי".
