חן טל, כוכבת הרשת שכולם אוהבים לשנוא (אבל בדרך מבקרים כל יום בדף הפייסבוק שלה) פותחת את הלב ומספרת על הדייט החלומי עם הבחור המקסים שניסה לקנות אותה מה שגרם לה להבין שכסף אף פעם לא שיחק אצלה תפקיד "פעם קניתי את כולם-עד שניסו לקנות אותי״. הבלוג השלישי של חן טל.
פעם קניתי את כולם- היום קונים אותי – כסף.. מה יש בדפי הנייר הללו שמבלבלים את העולם, מבלבלים כל ילד, נער, גבר, ובטח ובטח שכל אישה..כן גם אותי. בעולמנו המוחצן כסף קונה היום הכל, איכות חיים, חברים, כבוד, נשים, לכל דבר שרק נחפוץ יהיה מחיר. ילד בן 13 שלובש חולצה ממותגת ומתהדר בסמארטפון החדיש ביותר יהיה הילד המקובל בכיתה וילד שילבש את אותה חולצה פעמיים יהיה מנודה. לא להורים לא למורים ולאף אחד אין השפעה על כך.. לצערנו או לשמחתנו…
>>> הבלוג הראשון של חן טל
>>> הבלוג השני של חן טל
אני יכולה להעיד על עצמי שאותי כסף משך ובלבל מגיל צעיר מאוד, וכסף גם הרס אותי, וגם אחרי שנהרסתי אני עדיין נוטה לחשוב שזה אחד הדברים הכי חשובים בחיים. פעם הייתי מוכנה לעשות הכל עבורו, טוב כמעט הכל..אבל חיפשתי כסף קל,לא לעבוד, ואפילו לא להרוויח אותו ביושר- העיקר שיהיה! גדלתי בבית עם הורים מאוד צנועים, שלא אוהבים להתרברב במה שיש או במה שאין..ואילו אני נקטתי בגישה של – יש לך-תבזבז, תחיה, תהנה, בקבר לא יהיה לך מה לעשות עם זה.
מגיל קטן מאוד, שהבנתי מהו כוחו של כסף, עשקתי חמדתי ולקחתי מהוריי עשרות אם לא מאות אלפי שקלים, לכל גחמה רצון או שטות שעברה לי בראש. כסף נותן לך תחושה עילאית שכזו, שקרית-אבל עילאית, שאתה יותר טוב מכולם שאתה שווה יותר מכולם ואהבתי את זה. חייתי ברמת חיים שכל נערה בגילי רק יכלה לחלום.. מסעדות יוקרה, בתי מלון, חופשות, גאג'טים, מתנות לחברות לחברים, ובגדים..אחח שלא נדבר בכלל ..וכמו שהבנתם כבר, כל דבר שאני עושה בחיי הוא קיצוני, וגם כאן נשאבתי לעולם המותרות ולבזבוזים של עשרות אלפי שקלים בחודש(!). כמובן שלכל דבר טוב חייב להיות סוף, וגם אליי הסוף הגיע. הוריי החליטו לשים קץ לחיי ההוללות שלי ולקחו ממני כל דבר אפשרי. מבחורה שליל אמש בזבזה 2000 שקל במועדון קמתי בבוקר בלי 20 שקל לקנות חפיסת סיגריות. אבל חן זו חן ואת חן שום דבר לא ישבור.. אני אמשיך לחיות ברמה שהורגלתי אלייה בכל מחיר.
"תראי כמה שאת יפה, יש לך מה להציע ואין לך במה להתבייש, תלכי איתו לדייט אחד, אם הוא ימצא חן בעינייך הוא הוא בקלות יוכל להחזיר אותך לחיי המותרות שבהם חיית חן" אמר לי רועי(שם בדוי) אחד מחבריי הקרובים שהיה עד למצבי הנוכחי והציע לי להכיר אחד מחבריו האמידים. בלשון המעטה. "לא יודעת, אני צריכה לחשוב על זה" אמרתי והלכתי. זה היה נראה לי כל כך נמוך ושפל לצאת עם גבר אך ורק מכיוון שהוא אמיד, ובמיוחד בחורה כמוני שקונה את כולם ולכולם ועכשיו מישהו יקנה אותי? יצאתי לרחוב ההומה,צועדת ללא מטרה, מחשבותיי היו מבולבלות, והתחושה הראשונה הייתה של החמצה, למה התנהגתי בכזו קיצוניות שהגעתי למצב הזה!?
לפגישה הראשונה שלנו לבשתי שמלה חדשה, שחורה וקטנה, נעלתי נעלי עקב גבוהות במיוחד כי רועי אמר לי שהוא גבוה במיוחד ורצוי שגם אני אראה גבוהה ככל האפשר. "הוא אוהב לדבר על עצמו אז בעיקר תסתמי ותקשיבי למה שהוא אומר ותעשי כאילו את מתעניינת" נתן לי טיפ. "תלכו למסעדה, אולי לאיזה בר, ואחרי זה תעשו מה שבא לכם" הוסיף. הרגשתי לרגע שרועי ממש מנסה "לסרסר" אותי, ואמרתי לעצמי שלא משנה מה- עם הבחור הזה את הלילה אני לא מבלה.
הוא חיכה לי בלובי של אחד המלונות היוקרתיים של תל אביב, ישב על איזו כורסא והחזיק בידו איזה עיתון פלצני. הוא קם לקראתי והוא היה פשוט מהמם! הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבי היו העיניים שלו, כחולות ועמוקות, עורו היה שזוף במיוחד, והוא היה גבוה, 1.90 לפחות. הפנים שלו היו כשל אל יווני, גופו היה חטוב ובנוי, והוא לבש חולצה לבנה שהבליטה את הנתונים הללו. אני מודה שנדהמתי, בוא נגיד שאם הייתי צריכה לתאר את גבר חלומותיי- זה היה הוא. לחיצת ידו הייתה אמיצה, אך עם זאת מחושבת ומעודנת. הוא סקר אותי היטב ולאחר מכן, הרחיב את חיוכו שחשף-איך לא שני טורים של שיניים בוהקות. "רועי אמר לי שאת יפה אבל לא חיכיתי לכזה דבר" אמר בגילוי לב. "תודה" אמרתי בצניעות. הוא משך כורסא שעמדה בצד וקירב אליו וסימן לי לשבת לידו, לאחר שהתיישבתי, מצמידדה את רגליי זו לזו בתוך השמלה הקטנה, הוא העיף מבט נוסף אל רגליי והניע את ראשו בהערכה גלויה.. "את רעבה?" שאל. "כן" עניתי בכנות. "יופי גם אני. הזמנתי לנו מקומות מראש האמת למסעדה פה במלון יש להם אוכל מצויין כאן- מנסיון אני אומר לך" התרברב מעט. "אין בעייה" אמרתי בחינניות, הוא החזיק בידי והוביל אותי לכיוון המסעדה. המסעדה הייתה עמומה וכמעט ללא סועדים, התיישבנו בפינה שקטה ולאחר פחות מדקה הוא כבר הניף את ידו למלצרית. "הביאי לנו בבקשה את המנה הזו והזו ואת בקבוק היין הזה" הצביע על מנות בתפריט ואף קבע לי מה לאכול. "את תמותי על זה, זה המנות הכי משובחות והיין הכי יקר שיש פה" התרברב שנית. גלגול העיניים שלי היה נדרש בשנייה זו אך החזקתי את עצמי.
הוא אכן צדק, והמנות היו באמת משובחות, ובאופן מפתיע הוא גם התנהג בג'נטלמניות אדוקה לאורך כל הערב, התעניין ודאג שלא יחסר לי כלום. "שנעבור לבר?" קם והושיט לי את ידו. עברנו אל הבר הריק שבו המתין לנו בקבוק נוסף מאותו יין משובח. וכך במשך שעות ארוכות, נותרנו בבר אחרי מספר לא מבוטל של בקבוקי יין משובחים, מדברים משוחחים ונסחפים אל תוך הלילה. הרגשתי מן חיבור שלעולם לא היה לי עם גבר, באמת ובתמים האמנתי לרגע שיכול להיות שמצאתי פה את אהבת חיי. כל נגיעה שלו כל ליטוף שלו העביר בי צמרמורת שהרטיטה כל חלק בגופי.
"האם אני יכול להציע לך להצטרף אליי לקינוח טעים אצלי בסוויטה?" שאל, "או שכמובן אם תרצי אלווה אותך למונית" הוסיף. נאלמתי דום . לא ידעתי כיצד להגיב להצעה שכזו! מצד אחד כמובן שפחדתי שאם אעלה איתו הוא יסיק עליי מחשבות כאלו ואחרות, הרי בימינו בחורה ששוכבת עם גבר בפגישה הראשונה נחשבת לז**ה או קלילת דעת בשפה המעודנת יותר, ומצד שני רציתי שהוא יסחוף אותי ואני אותו ללילה שאני בטוחה שלעולם לא אשכח.
"רק קינוח, אני מבטיח, לא יקרה שום דבר שאת לא רוצה שיקרה" אמר. "אוקיי" אמרתי בהיסוס, תוהה לעצמי האם עשיתי את טעות חיי או את הדבר הטוב ביותר שיקרה לי. עלינו לקומה אחרונה לסוויטה היפה ביותר במלון, שררה בה אווירה רגועה, שירים שקטים התנגנו, הנוף לים היה מדהים, ועל השולחן הקינוח וכמובן בקבוק יין. יצאתי למרפסת לנשום קצת אוויר צח ולאחר מספר שניות הוא נצמד אליי מאחורה והגיש לי את כוס היין. "לחיינו" אמר. "לחיינו" השבתי , ונשיקה קטנה הודבקה לשפתיי. את המתח המיני ששרר באוויר היה ניתן להרגיש ממרחקים, ובשלב זה כבר ידעתי שאני רוצה לבלות איתו את הלילה. יהיה מה שיהיה, שיחשוב מה שיחשוב, ככה בא לי וככה יהיה. וכך היה. אני אחסוך בפרטים על מה שהתרחש בסוויטה הזו, אבל סוער-תהיו בטוחים שהיה.
פקחתי את העיניים בבוקר, מסתכלת על השעון כבר 13:00 בצהריים. מושיטה יד לצד השני של המיטה והוא איננו. "כמובן" חשבתי לעצמי "הוא אמר שיש לו פגישה ב9:00 בבוקר" נזכרתי. קמתי למקלחת וראיתי פתק שהונח ליד הכיור. "חן יקירתי, היה לי לילה מדהים שאני בהחלט אזכור לכל חיי,מקווה שגם את, את בחורה מדהימה וזכיתי שהכרתי בחורה כמוך, תהיה בקשר" "תהיה בקשר?" חשבתי לעצמי, "מה זה הפתק הזה, טוב שלא שלח לי יונה" זלזלתי מעט. ניסיתי לחייג אליו אך היה לא זמין, ארגונים אחרונים וקדימה הבייתה. "לפתח תקווה בבקשה" דרשתי מנהג המונית. כל הנסיעה חלמתי בהקיץ, חשבתי על ליל אמש, חשבתי על מה יהיה, על מה אספר לחברות שלי, ושקעתי במחשבות נעימות במיוחד. "בבקשה גברת 100 שקלים" רטן הנהג. הוצאתי את הארנק מתוך התיק ונדהמתי למה שראו עיניי. חבילת כסף שלא הייתה מביישת משכורת של רופא שיניים ולה מצורף עוד פתק קטן שבו רשום "עכשיו אני בטוח שתזכרי אותי:)" המומה ומושפלת, עם פה פעור אני יושבת במונית , תוהה עם עצמי מה לעשות, לחזור לתל אביב ולזרוק לו את הכסף בפנים או שמא להיכנס הבייתה ולפתור את הדברים בפעם הבאה. "אני אתקשר לרועי" חשבתי לעצמי, "אתן לו את הכסף והוא כבר יחזיר לו, אני את הבן אדם הזה לא רוצה לראות יותר בחיי"
"מה חשבת לעצמך שהכרת לי בן אדם שכזה רועי מה!?!?!?!?!" צרחתי, "לי?! מכל הבנות בעולם לי הכרת איש כזה?!" המשכתי והוספתי שלל מכות ובעיטות. הייתי כל כך מושפלת שהייתי חייבת לפרוק את זה על מישהו בדרך כל שהיא וכמובן שרועי היה הבן אדם המתאים לכך. "ניסיתי רק לעזור חן, ידעתי שאת במצב לא טוב ואמרתי לו שידאג לך הכוונה שלי הייתה טובה מאמי" אמר. "לא מאמי ולא שמאמי" המשכתי לצרוח "קח ת'כסף המסריח שלו וקח את עצמך ותעוף מפה" דרשתי ופתחתי את דלת ביתי. רועי יצא משם בהרגשה ממש לא טובה ולרגע חשבתי שאולי באמת הוא ניסה לעזור, אבל לי זה לא שינה. החבר הכי טוב שלי עשה ממני זונה! לעולם לא יכולתי לסלוח על דבר שכזה.
נכנסתי לאמבטיה, התיישבתי , ופשוט לא הפסקתי לבכות במשך דקות ארוכות. שפשפתי את גופי עם סבון 30 פעמים, הרגשתי מלוכלכת ולא משנה כמה שטפתי ושטפתי הלכלוך כאילו לא ירד!
באותו רגע של ממש הבנתי, שכן, כסף זה עדיין משהו חשוב, וכן, הוא מספק אושר נוחות ומותרות, וכן אני מוכנה לעשות המון עבורו, אבל משם ועד היום הגבול שלי הוצב במקומו.
>>> רוצים לקרוא את הבלוג הבא של חן טל לפני כולם? תעשו לנו לייק
