בזמן שבהפקת "האח הגדול" עובדים במרץ על ליהוקים לעונה הרביעית של של הריאליטי הכי טוב ששודר כאן אי פעם, עומרי חיון מבקש מהם לעצור לרגע, להסתכל אחורה , ולהבין מה באמת גרם לתוכנית הריאליטי הזאת להפוך לכל כך מציאותית, לכל כך מעוררת הד ציבורי, הזדהות, והצלחה.
האח הגדול היא אומנם תוכנית הלקוחה מפורמט מקורי בעולם, אבל ההזדהות וההצלחה עם התכנית ומשתתפיה, היא בעיקר בגלל הליהוק המבריק. אם נחזור אחורה בזמן, לאחת הסצנות בעונה הראשונה של "האח הגדול" , חבורת רשל"צ – רנין, שי, שפרה , לאון וצבר נאלצו להתמודד במשימת התעלמות גאונית, בה חזר המתמודד שי לתוך הבית, וחבריו הטובים היו אמורים שלא להתיחס לכניסתו אל תוך הבית. את הסצנה הזאת אי אפשר לכתוב. כמובן שנעזרו ברעיון מסביב, בשי עצמו , אבל את התגובות הכל כך אמתיות שנוצרו אצל המתמודדים , אף תסריאטי גאון לא היה יכול לרשום.
האח הגדול היא תוכנית רגשות. הצלחתה של התוכנית היא בעיקר בגלל החיבור שלנו הצופים, למתמודדים עצמם. ההזדהות עם כאבם ועם הדעות שלהם, ההתחברות שלהם וההתמודדות עם מצבי קיצון, המבחן מול החברות האמתית- אל מול המשחק עצמו. בעונה השניה והשלישית של הריאליטי הורגשה פחות אמתיות מצד המתמודדים, ויותר משחק למצלמות. נרשמה הבנה גדולה מצד הדיירים למצב בו הם נמצאים, לכוח של כל מילה שהם אומרים, בשונה מהעונה הראשונה. אבל יחד עם זאת העונה השניה בכיכובם של אלין לוי , אלירז שדה , וסער ואיילה הצליחה ליצור לא מעט רגעים מוצלחים והצליחה ליצור עונה טובה אך לא כמו הראשונה.
בעונה השלישית הייתה הרגשה של פספוס בהפקת התוכנית ניסו לשנות פאזה ולהפוך את התוכנית למסיבת רווקים -רווקות אחת גדולה,אך אין ספק, שגם בעונה השלישית, היו כמה רגעים טובים. אבל משהו התפקשש שם, בליהוק. אם תשוו לרגע את העונה השלישית לעונה הראשונה, או השנייה ,תצליחו בעיקר לזהות את ניסיון תכיכת היצרים הטכנית, המכוונת על ידי ההפקה.
בהפקת התוכנית ניסו מספר רב של פעמים ליצור עניין ; אם זה בהכנסת הארוס של ליהיא גרינר אל תוך הבית, אם זה בשימי הדג שבדרך לא דרך גנב המון זמן מסך במקום מתמודדים שבגללהם באנו לראות את התוכנית. זה המשיך דרך הכנסת בר רפאלי, וסלבס אחרים לתוך הבית, העיקר -ליצור עניין. הריבים היו מיותרים ומאוד לא אמיתיים, הדיירים היו יותר מדי מודעים למצלמות, והמונולוגים של פרידה כל יום למצלמות הבית כבר היו מוגזמים. הערה של יורם זק לדנה רון ומיד אחרכך הדחתה, הצליחה לגרום למשבר אמון בין הצופים, לתכנית עצמה. אפשר להגיד , שמאז אותה הערה, העונה די נגמרה.
אם לוקחים את הליהוק של העונה הראשונה אפשר להגיד שרובו היה ליהוק מבריק, וכל אדם שם הצליח להביא כל כך הרבה מעצמו, ולתרום לתכנית. חבורת רשל"צ, או משפחת בובליל, הביאו את עצמם לתוכנית ויצרו הזדהות , או להפך. אבל הם היו כל כך אמיתיים, וכל כך אמוציונלים, ולמרות שהם ידעו שהם במשחק ,הם הגיעו לרמות שאפילו לא ציפו להם.
בעונה הרביעית אני מאמין שבהפקה עושים בדק בית ,בעיקר בגלל הביקורת על הליהוק הלא כל כך מוצלח בעונה האחרונה. חשוב לזכור , שאסור להם לפספס, שהתכנית הצליחה בעיקר בגלל התרגשות, והחיבור של הצופה לדמות, ולא בגלל הטוסיק היפה, או הפרצוף המקסים. אם ניקח רגע של כנות, מה בעצם כולנו מחפשים? אנחנו מחפשים להתרגש, להזדהות, לבכות, לרצות, להיות באותה סיטואציה, לעזור לאדם שאנחנו לא מכירים, ואשכרה לקחת את הטלפון, ולשלוח לו אסמס למרות שאנחנו יודעים שאולי האסמס שלנו לא ישנה כלום. אבל אנחנו רוצים להיות חלק מזה, לנסות להשפיע על האנשים שאנחנו כל כך אוהבים , למרות שמעולם לא החלפנו עימם אפילו מילה אחת.
הליהוקים לעונה הרביעית של התוכנית מתרחשים בימים אלו, ואני מקווה שהפעם לא ילכו על הבינוניות, וידעו לזהות אנשים וללהק אנשים שיהפכו לדמיות כל כך מרתקות, שלמרות שבסופו של דבר מדובר בריאליטי וב-15 דקות תהילה, נצליח לאהוב אותם כל כך. לא להעריץ אותם. לאהוב, ולרצות להיות שם בשבילם – זה סוד ההצלחה של התכנית.
תשמרו עליו. אל תלכו למקומות של סקס במקלחת כי אולי זה יוצר באאז ועניין, אבל את מבחן אהבת הקהל זה פחות עובר. בהצלחה.
