מערכת פורטל "עומרי חיון" חושפת לכם כי אחרי שדנה לפידות כתבה שירים שהפכו ללהיטים למיטב אמני ישראל ואף חזרה בשנים האחרונות לבמות, היום, שיתפה באחת מן התכניות כי היא התמודדה עם התמכרות לאלכוהול. היא שיתפה ברגעים הקשים ואף חלקה עצה שיכולה לעזור לאחרים ואחרות: "כשמבינים שיש בעיה, חייבים לפנות לטיפול ואפשר לצאת מזה. אין מלחמה שאי אפשר לנצח". כל הפרטים
הזמרת המפורסמת, דנה לפידות, משתפת באומץ לך וגילוי כי היא התמודדה עם התמכרות לאלכוהול שהתפתחה בעקבות דיכאון והפרעות אכילה. כאמור, אמש, היא שיתפה בפתיחות בראיון טלוויזיוני בסטיגמה שבאה עם ההתמכרות, ברצון הפנימי שלא יגלו ואיך הצליחה להתגבר על הקושי ולשקם את החיים. מערכת הפורטל מביאה לכם את הראיון הבא.
דנה, את עובדת על אלבום ומופיעה, ובמקביל חושפת עצמך בלי לפחד, מה גרם לך להיפתח? "אני בתהליך טיפולי מאוד ארוך שלא נגמר וגם לא ייגמר. מתוך חיבור שלי לעצמי ומדברים שאני רואה מסביב, החלטתי שבא לי לתת לנושא הזה במה ולשפוך אור על מקום מאוד סטיגמטי ואפל. אנחנו מדברות על מחלת ההתמכרות שזו מחלה מאוד קשה שגורמת למוות ועדיין יש עליה סטיגמה חשוכה".
על מה מדובר? "ברגע שאתה מספר לאדם 'רגיל' שאתה מכור הוא ישר רואה את הנרקומן מהתחנה המרכזית. אנשים לא מבינים שכולנו מכורים לדברים שונים. דבר שני, גם אנשים סופר איכותיים ואינטליגנטיים יושבים במכוני גמילה בגלל הקושי להכיל את החיים. באיזשהו מקום זה דבר שחרה לי בתור מישהי שהסתירה את זה במשך 15 שנים".
יש רגע שאת נזכרת שבו את מסתירה את זה ממישהו קרוב את העניין? "כל הזמן. בשלב מסוים פשוט לא נכנסתי לזוגיות, וכל מי שרק ניסה אז עשיתי הכל כדי שלא יגלה. הרגשתי שאני נמצאת ב'לופ' של עצמי ולא יכולתי שמישהו אחר יפריע לי".
כיום, את אמא לשניים, איך עושים את זה לצד ההתמכרות? "יש לי את הדרך שעברתי שהיא שלי, והיום אני אפילו מדריכה קבוצות על הדרך שלי. אני בתוך הדבר הזה כבר 15 שנים עם המון שלבים בטיפול – הכחשה, הסתרה ואפילו הרס עצמי מטורף. היה שם רצון למות ודיכאון מתחת לתהומות שבכלל לא ידעתי אם אני יכולה לצאת מהדבר הזה".
ותוך כדי, כל הזמן הזה אנשים רואים אותך מופיעה כל הזמן. "נכון. במקביל להתמכרות אני כל הזמן מופיעה, משמחת אנשים באירועים, כותבת ומלחינה. במקביל אני נשפכת ומגיעה לתהומות שרק הקרובים אליי ביותר ידעו".
כמה זה מאפיין זמרים וזמרות? "מאוד. אפשר לראות את זה ב'מועדון ה-27'. אנחנו האומנים ממש מהמרים כפייתיים ומכורים לאהבת הקהל. זה רכבת הרים מטורפת שבמהלכה אתה לא יכול להכיל את ההצלחה, אתה לא יכול להכיל את הכישלון, אתה הולך לאיבוד בדרך".
אז נופלים לסמים או לאלכוהול? "כן זה כדי להרגיע את החרדה, אבל זה מפרק אותך מבפנים ופורם לך את כל החיבורים הפנימיים. לאורך השנים זה מוביל לבור עמוק מאוד. כל מחלת ההתמכרות זה בור עמוק שכדי 'להתמלא' הוא ממלא אותו עם משני תודעה".
הרגע הכי נמוך שהגעת לדעתך? "אצלי זה התחיל מדיכאון, ואחריו בולימיה. במהלך הבולימיה, השתייה התיישבה בדיוק עליה ועל החרדה ולא הגבתי לאלכוהול בצורה נורמלית של אדם ששותה בסיטואציה חברתית. בן אדם לא יקום לפני שהוא יגיע לתחתית".
איך אחרי 15 שנים קמים וחיים? "אני גיליתי על עצמי שיש לי המון כוחות נפש שקיימים בי. היו שנים שכבר לא רציתי להיות כאן ואמא שלי החזיקה לי את החיים. היא אמרה לי 'לך אין כוח להחזיק את החיים, אני אחזיק לך אותם'. זה פשוט היה ככה. אבא שלי היה בודק לי את הנשימות כי הייתה סכנה לדום לב. בהתחלה הייתי מאושפזת ב'תל השומר' באשפוז קשה במחלקה להפרעות אכילה, ובחוץ יוצא שיר שלי ברדיו ונהיה שיר השנה. אני יכולה לומר שקיבלתי המון תקווה לקום".
