לא מתנצלת: לוסי אהריש, העיתונאית הישראלית ערביה חוזרת למרכז הדיון הישראלי ועושה את זה בבלוג חדש שלה בו היא רושמת "על איזה אלוהים אתם מדברים איתי? איזה אלוהים רוצה שירצחו למענו? איזה אלוהים רוצה שדם ימלא את האדמה עליה נמצא מקום מקדשו? איזה אלוהים שולח נשים גברים וילדים עם סכינים לרצוח?"
לא מתנצלת. אני לא יודעת מאיפה להתחיל. בעיקר כי אני מאוד מתוסכלת. אני מבולבלת. אני כועסת. אני עצובה. ואני מרגישה כאילו הולכת לנו המדינה ואנחנו רק עולים על הכירכרה המתדרדרת ודוחפים אותה לקצה הצוק, במקום למשוך אותה בל תיפול אל התהום. אנחנו מצטרפים לכירכרה עם שנאה תהומית שאכלה בנו כל חלקה טובה. עם צעקות "מוות ליהודים", "מוות לערבים", "הר הבית הוא שלנו", "אל אקצא הוא שלנו", דם בעיניים ודם במקלדת שהתרגם תוך זמן קצר לדם על הידיים ועל הסכינים ו"אלוהים" ,שבשמו ולמענו כולם רוצחים את כולם, יודע לאן עוד נגיע.
צילום: גבריאל בהרליה
