יוצאת האח הגדול טל גלבוע, בווידוי מרגש וחושפני

11161358_10205678674479072_8109915744303206864_n

זוכת "האח הגדול" לשעבר, טל גלבוע כותבת פוסט מרגש בעמוד הפייסבוק הפרטי שלה הנוגע לאימא, "כל חייה היתה טובה, לעיתים טובה מדי, טובה עד ניצול אבל החיים התאכזרו אליה, היתה ילדה מוכה, התחתנה עם אבא שלי בגיל 17 כדי לברוח מהבית, היתה אמא לראשונה חודשיים לפני גיל 18, איבדה ילד, התגרשה, התחתנה, התגרשה", כותבת גלבוע.

לפני כשלושה שבועות היא כלאה את עצמה עם שרשראות וכבלים בשער הראשי של מפעל "זוגלובק", ושבוע לאחר מכן היא נעצרה לאחר שניסתה לשחרר חיות כלואות מכלובים במשאיות אל עבר אותו מפעל, יממה לאחר מכן היא אפילו הגיבה את דעתה על משטרת ישראל ומעצרה ולא התביישה לצאת כנגדה, ואפילו הגיבה על הפרידה המדוברת מבן זוגה, עתה משתפת אותנו טל גלבוע, זוכת "האח הגדול" לשעבר, על הקשיים שליוו את אמא שלה במהלך חייה.

10675671_574697732634112_5526033014972368035_n

"התלבטתי רבות אם לכתוב את הפוסט הזה והחלטתי שאם הוא יעזור למישהו אז זה מספיק טוב.הוא על אמא שלי, אישה יקרה שלימדה אותי נתינה מהי. כל חייה היתה טובה, לעיתים טובה מדי, טובה עד ניצול אבל החיים התאכזרו אליה, היתה ילדה מוכה, התחתנה עם אבא שלי בגיל 17 כדי לברוח מהבית, היתה אמא לראשונה חודשיים לפני גיל 18, איבדה ילד, התגרשה, התחתנה, התגרשה.

לפני בערך 3 שנים החלטנו לאשפז אותה בבית חולים לבריאות הנפש, ראינו איך המצב שלה מדרדר לאט לאט אך בקביעות, זה הרגיש כאילו היא רוצה למות אבל אין לה את האומץ לעשות את זה אז היא מתאבדת לאיטה, לא אוכלת, לא שותה, לוקחת המון כדורים (שניתנו לה במרשם ע"י רופא המשפחה שלא עצר לרגע להבין שהוא נותן לה כדורים בכמות שיכולה להרדים פיל).

התווכחתי אז עם אחיות שלי שלקחו אותי לשיחה ואמרו לי שאמא חייבת להתאשפז, התעקשתי שלא "למה היא צריכה להיות במקום כזה?" (אחרי שהבן של ההורים שלי נפטר היא אושפזה לשנה, שקלה 36 ק"ג, לא דיברה, לא הגיבה). אני טעיתי, אחיותיי צדקו. כשנכנסתי לעולם הזה ראיתי פשוט המון אנשים שהנפש שלהם קרסה, זהו, זה רק זה. המראות לא תמיד היו קלים אבל ראיתי איך מנסים לעזור לה.

כשיצאתי מהאח הגדול גיליתי שכשהייתי כלואה אישפזו אותה שוב אז להרבה מאוד חוויות אישיות שפספסתי נוספה גם זו, היא עברה אשפוז בלעדיי. מצבה לא טוב, תמיד היו עליות ומורדות, כל מי שחי בבית עם אדם עם תשישות נפשית יבין על מה אני מדברת אבל כבר 3 שנים שאין שום עליה. אמא שלי מקבלת לאחר תלאות קצבת נכות (אל תלכו דרך כל החברות האלו שמציעות עזרה, על קצבה של 2400 ש"ח שילמנו כל חודש עד קצבת הזקנה עמלה של 750 ש"ח) 6 שעות עזרה מבטל"א לעזרה בבית וסומכת שמגיעה לעשות איתה דברים עוד 4 שעות בשבוע מוועדת סל שיקום.

הלכתי איתה לפגישה בשלוותה לפני יומיים- כדי לקבל טיפול פסיכולוגי צריך לחכות חודשים בהמתנה. הייתי איתה אתמול בוועדת סל השיקום כי הם רוצים לבחון האם להשאיר כן או לא את הסומכת. נכנסתי איתה, יושבות שם נשים סבבה לגמרי ובתחילת הפגישה שאלתי קודם כל למטרת הפגישה כדי שאוכל להיות מאוד מדויקת. ישבתי שם ואני קולטת לאן הדברים הולכים, אולי זה לא הפיתרון שלה, יש מצב שצריך בכלל אשפוז- אני מסבירה שהיא לא מעוניינת, אני לא הולכת לעשות לה את זה, היא אחרי שניים, היא פשוט לא רוצה, אני מסבירה שגם אם נשארה לה שנה לחיות, היא תעבור את הדיכאון בבית שלה, בסביבה שהיא אוהבת. מסבירים לי איך המערכות "עובדות", אני מתחילה לקבל עצבים, מה זה אומר עזרה מבטל"א, סל שיקום, תקציב מדינה, אני מתחילה לאבד סבלנות.

10361267_949577748390182_802773883196848725_n

שואלים שאלות אדם בדיכאון שקשה לו לצאת מהמיטה "יונה, מה את רוצה? איך את רואה את החיים שלך?" אני כבר עצבנית. אני אומרת להן "תגידו, אתן קולטות מה אתן שואלות אישה שלעשות קפה בשבילה זו אשכרה משימה? איך היא רואה את החיים שלה? היא כרגע רואה בור, אני רוצה שנעזור לה, לא שנדחוף אותה למה שהיה לפני 3 שנים. אנחנו במקום אחר היום יש עזרה מבטל"א, יש את הסומכת, היא כבר לא לבד איך אפשר לחשוב לקחת לה את זה? להתאשפז היא לא תתאשפז. אמרתי באופן הכי כן שיש, אני לא סובלת מערכות, לא מבינה אותן, מבקשת לראות את מה שאני רואה, אישה שצריכה עזרה, בבית, רק בבית.
אחרי חצי שעה של דיונים נוספים איתנו ובלעדינו החליטו להעלות לה את שעות הסומכת מ-4 ל-6:) לא לשתוק לעולם, לא לוותר. למדתי מאמא שלי, המשוגעת הפרטית, כולה מטר וחצי של עקשנות/ אמא שלי היא המשוגעת הכי שפויה בארץ, כשכל נעצר חושב מה יהיה עם ההורים שלו ואיך יגיבו אמא שלי היחידה שמגיבה על כל פוסט "כל הכבוד לך, את הגאווה שלי".

הרשמו לקבלת מייל על כתבות חמות מהאתר

 

 

דילוג לתוכן