בימים אלו היא מפתחת את קריירת הדוגמנות והמשחק שלה מחוץ לגבולות ישראל, בלוס אנג'לס הרחוקה. היא טוענת שבמדינת ישראל גבולות ההצלחה נורא מוגבלים, ושהאופי הישראלי הוא אופי של אנשים שקשה להם לפרגן להצלחה, אך יחד עם זאת היא אוהבת את הישראליים. דוגמנות כבר מזמן לא מרגשת אותה, קריירת משחק דווקא כן.
את הטוקבקים ברשת היא קוראת רק כשבצמוד אליה יש כוס יין. על הגרוש שלה, נירו לוי היא אומרת: "יש בו גם צדדים טובים, והוא יכול להראות ולהבליט אותם, חבל לי שב"אח הגדול" היו לו פליטות פה שהראו צדדים אחרים לגמרי באישיות שלו".
מי את קארין כהן? הראיון המלא. מאת: מתן חיון
מה את עושה בימים אלו?
בימים אלו עברתי לסוכנות TWM בלוס אנג'לס, אחד הבעלים הוא חבר טוב מאוד שלי, שמו תומר שמולביץ. מדובר סוכנות של ישראלים, היו לי הצעות להגיע לסוכנויות רבות אחרות כאן, אבל העדפתי לפרגן לחברים שאני מכירה, אני מאמינה שיחס אישי מוביל אותך למקומות טובים יותר. בנוסף, אני מתאמנת על האנגלית שלי, המטרה בעיקרון היא להצליח בקריירת המשחק בכל התחומים, והכול כאן בלוס אנג'לס.
אני מבין שתפסתי אותך בלוס אנג'לס עכשיו, יש כוונה לחזור לישראל בקרוב?
אין לי כרגע כוונות לחזור, ממש לא. לא בקרוב בכל אופן. אבל אתה יודע איך זה, אין לדעת, נבר סיי נבר, אבל כרגע אני ממש לא בכיוון אפילו של חזרה לישראל. קודם כל אני חושבת שבגבולות ישראל ההצלחה מוגבלת, יש קו נורא ברור, יש גבול, ופה בלוס אנג'לס אין את הגבול הזה, בישראל לא משנה כמה תעבוד בתחום, ותנסה לקדם את עצמך בדרכים שונות, בסוף יציעו לך ללכת לתכנית ריאליטי, אני חושבת שמיציתי את זה כבר, עשיתי 2 תוכניות ריאליטי,אני לא רוצה להגיע למצב כמו של שחקנים אחרים שעושים או משתתפים ב- 4-5 תוכניות ריאליטי, וכמה כאלו בו זמנית,זו לא השאיפה שלי, זה מדכא את היכולת והכישרון של הבנאדם. בשלב זה של החיים אני מנסה, יכול להיות שאני אחזור עם הזנב בין הרגליים לישראל אבל אני מאוד מאמינה בעצמי אני חושבת שכאן, באל-איי השמיים הגבול.
ספרי לקהל הקוראים שלנו משהו שאנחנו לא יודעים על קארין כהן?
אני בנאדם כזה שמספר על עצמו הכול, החיים שלי שקופים, אני לא אשת סודות. אני גם גרועה בלשמור על סודות, בחבר'ה מכירים אותי ככזו שתמיד מספרת ומשתפת, לא יכולה לשמור סוד לשנייה אחת. והאמת? זו אחת הסיבות שהרבה דברים בחיים נפלו לי, אני מאוד מאמינה באנשים, הרבה פעמים קיבלתי פרויקטים וזה היה בשלבי עשייה של צילומים ופתאום בבום אחד זה נפל, מצד אחד אני מאוד אוהבת לשתף,אבל אני מבינה שאני מפחדת מזה כי אנשים לא תמיד רוצים בטובתך. אני לא כזאת באופי שלי, בתור חברה אני תמיד מפרגנת לאנשים, אני חושבת שזה אמור להיות הדדי, אבל חוטפים כמה בומים שמחזירים אותך למציאות,שתיים שלוש, או מאה כאפות כמו במקרה שלי, ובסוף לומדים.
מה הכי מרגש אותך דוגמנות, משחק או הנחיה?
דוגמנות לא מרגשת אותי מזמן, אני עושה את זה כי זה נחמד וזה כסף טוב. היום אני לגמרי במשחק, יחד עם זאת יש משהו שמאוד מקומם אותי בעניין זה, בישראל היו לי הצגות אורח לילדים, עשיתי פרק אורח בסדרה "רמזור", ותמיד קיבלתי אינספור מחמאות, אבל בשביל לקבל את זה צריך לירוק דם- אנשים בארץ מאוד מקובעים, הטענה הרווחת היא שאם התחלת ממקום של דוגמנות, מאוד קשה לעשות את המעבר הזה לתחום של משחק. כאן בלוס אנג'לס אני לא צריכה להתמודד עם דעות קדומות של "אם את דוגמנית את לא יכולה לשחק". אני אתן לך דוגמא, פעם אחרונה שעבדתי בתחום המשחק היה כשצילמתי פרק של הסדרה "רמזור", בסוף הפרק אדיר מילר מחא לי כפיים, אמר לי הפתעת – כל הכבוד. אני לא הבנתי את הגישה של "למה זה מפתיע?" הוכחתי את עצמי פעמים רבות, לא רק כדוגמנית.
שירלי בוגנים עברה בזמן האחרון מקריירת דוגמנות למשחק, השראה עבורך?
שירלי בוגנים היא אחת הנשים שאני הכי אוהבת והכי מעריכה בישראל, כדוגמנית היא עוצרת נשימה, מבפנים היא בנאדם מדהים, מגיעה לה את כל ההצלחה בכל תחום שרק תבחר כי באמת היא מדהימה. במקרה נגעת כאן באחד השמות שאני הכי אוהבת ומעריכה. לפני הכול היא בנאדם וזה מה שחשוב בעיניי, אני מודה שאין לי הרבה חברים מהתעשייה,כי אני לא חושבת שהכול אמיתי, שירלי היא בין האנשים שלא משנה איפה היא, מה היא, וכמה היא מוכרת היא בנאדם אמיתי לפני הכול, ואותי זה פשוט קונה.
הוויתור הכי גדול שנאלצת לעשות בשביל קריירת הדוגמנות?
הוויתור הכי גדול זה הוויתור שאני עושה בימים אלה, זה קורע לי את הנשמה, לפחות פעם בשבוע אני בוכה נכנסת אל תוך העולם שלי, אני מתכוונת כמובן אל הכלבים שלי שכרגע לא נמצאים איתי.
וואו, כלבים? צפיתי לשמוע על געגועים למשפחה.
אז זהו שלא, אימא, אבא ואחים שלי יסתדרו בלעדי ויהיה בסדר, לגבי הכלבים שלי, אני לא בטוחה. אני רוצה להביא אותם אליי כאן ללוס אנג'לס, אבל אני חושבת שמוטב שקודם אני אתארגן פה כמו שצריך, אתמקם סופית, אראה מי נגד מי ואז אדאג לדרך להביא אותם אליי.
איך את מתמודדת עם טוקבקים ברשת?
לא מעניין אותי אבל מצחיק אותי. כשמשעמם לי ללא ספק אני יושבת עם כוס יין קוראת אותם אחת אחרי השנייה וצוחקת, גילתי משהו מאוד מעניין באופי הישראלי שכשטוב לך- אז בטוקבקים יורדים עלייך וגומרים אותך, וכשרע לך- כולם ממש אוהבים אותך פתאום. ואני אתן לך לדוגמא, אם יש אייטם שקיבלתי קמפיין חדש לככב בו ועל הדרך סכום נאה לכיס, כולם ישר יגיבו "איך היא מדגמנת?", "היא מכוערת", "יש לה צלוליטיס". אבל פתאום כשחזרתי מתכנית הבוקר מהפינה בשלי בערוץ 2- והרכב שנסעתי בו עשה תאונה, כולם פתאום הגיבו "איזו מהממת היא", "היא הכי יפה בעולם", וזה כל כך מצחיק אותי. אני אגיד לך מה, אני מתה על העם שלי, אין כמו ישראל בעולם, אבל יש דבירם שהם כל כך מאופיינים לנו ואיפשהו הם קצת מעציבים אותי שחבל שאנחנו לא טיפה יודעים לפרגן לאחר גם כשהוא מצליח ולא רק שרע לו ושקשה, לדעת להרים בנאדם שהוא גם למעלה, זה הדבר היחיד שהייתי משנה באופי הישראלי, חוץ מזה חושבת באמת שאין על האופי הישראלי בעולם, אם יכולתי ללחוץ על איזשהו כפתור לשנות את החוסר פרגון זה היה את זה, לגמרי.
משהו שעשית בקריירה או בחיים הפרטיים שלך והתחרטת עליו?
אני מתחרטת על כל כך הרבה דברים בחיים שלי, אני סוג של "מתחרטת סדרתית", בכל אופן בעיני זה לא להתחרט – זה ללמוד מטעויות, אבל כמה שזה קלישאתי-מכל דבר שלילי בחיים למדתי והתחזקתי, זו לא התחרטות אלא זה שאלות כמו "למה נכנסתי לזה", בעיקר בענייני הלב, כשאני צריכה להיות רציונאלית, דווקא אז הלב מתחיל לפעול והשכל הולך לאיבוד, אני שוכחת את עצמי ומאבדת את עצמי לגמרי וזה משהו שאני עובדת עליו, זה לא מטיב עמי אני יודעת את זה.
רק לפני חודש תקפת את בעלך לשעבר, נירו לוי על ההתבטאויות שלו בתכנית "האח הגדול", מה דעתך בנושא באמת?
לא תקפתי את נירו לוי, הגנתי על מיעוט במדינה שהוא תקף וזה עשה לי רע, אני מכירה את ניר, בתוך תוכו הוא בנאדם טוב, אני חייתי איתו, ולא הייתי מתאהבת בו, אם הוא לא היה בנאדם טוב. יש לו בעיות כאלו ואחרות, אבל לא אלך ואספר אותם, כי אני שומרת על כבודו. אני אגיד על עצמי, נפגעתי מהחוסר פרגון שלו, כשהתגרשנו תמיד הייתי מפרגנת ומדברת עליו בכתבות השונות בנושא הגירושים, וכשהוא היה מתראיין ומדברים עליי איתו – הוא היה עוקץ, וזה פוגע, הבנתי שזה הבנאדם ולא משנה כמה אדבר וכמה אגיד לו ואעיר לו, אני צריכה ללמוד לקבל את זה, ולהעלים עין. בתקופות מסוימות מאוד נעלבתי וכעסתי, היום הבנתי שזו המציאות והכול בסדר. יש בו צדדים טובים, והוא יכול להראות ולהבליט אותם, חבל לי שב"אח הגדול" היו לו פליטות פה שהראו צדדים אחרים לגמרי שלו: גם לגבי המזרחיים, גם לגבי הקהילה הגאה וגם לגבי נשים שאין להם ילדים- כל פליטות הפה שלו בנושאים הללו היו מיותרים מדי לטעמי. בעיני מדובר ברצון לזכות בעוד כמה דקות תהילה. אני לעמת זאת, לעולם לא אחפש לצאת ביציאות שירעידו את האדמה ואת העולם רק שיזכרו אותי קצת יותר זמן.
רצית שהוא ייקח מקום ראשון?
האמת, למרות הכול, מאוד רציתי שהוא ייקח מקום ראשון. הוא הבנאדם היחיד שאני מכירה שם מבחינה אישית, ואני יודעת שהוא צריך את הזכייה הזו, עמליה ועומר- הילדים שלו היו משמעותיים מאוד בחיי.
הדבר הראשון שאת עושה כשאת קמה בבוקר?
אם זה בארץ: לנשק את הכלבים שלי מייד, ואם זה כשאני לבד כאן בחו"ל:- זה האייפון שהשתלט על חיינו.
מה עם אהבה?
וואו. אהבה. האמת שעשיתי כל כך הרבה טעויות בחיי האהבה שלי, אני חושבת שאיפשהו הצורך הזה שלי תמיד להיות נאהבת ותמיד שיהיה שם מישהו לידי גם פוגע בי, אני עושה הכול יותר טוב כשאוהבים אותי, אני ניזונה מאהבה בעיני זה מקסים. אבל איפשהו אני צריכה לדעת להסתדר לבד. אני עובדת על זה כאן, בחו"ל. אני כרגע קרוב ל- 5 חודשים לבד, אני לא אגיד לך שזה לא קשה. זה יותר קשה מלהיות בארץ לבד, כאן בחו"ל זה סוג של טירונות שנייה לחיים שבמסגרתה אני לומדת להתמודד לבד עם הכול, ואני מאוהד אוהבת את זה, אני חושבת שזה מעצים ומחזק את האופי שלי יותר ממה שהיה לפני כן. אני מקווה שבפעם הבאה הבחירה שלי תהיה טובה שמגיעה לי לכל החיים, אני חושבת שכולנו צריכים אהבה.
מה את מאחלת לעצמך?
קודם כל מאחלת לעצמי בריאות, הצלחה וקריירה, אהבה תבוא עם הזמן, כשאני אוהב את החיים שאני חיה ואלמד להתגבר על כל מה שעברתי עם עצמי בתקופה האחרונה, אני חושבת שאז יגיע הבנאדם הנכון שיצטרך רק להשלים את הפאזל.
תשלימי אותי- קארין כהן בעוד 10 שנים מהיום:
אני שונאת את השאלה הזו. עוד 10 שנים יקרה מה שיצטרך לקרות עוד 10 שנים, יש אלוהים אחד בשמיים והוא יהיה מה איתנו, נחכה שיפתיע אותנו, ניתן לו הצ'אנס.
