פרופסור אמיר חצרוני לוקח רחוק מדי את הפרובוקציה הפעם: בפוסט שפירסם בפייסבוק הוא רשם "סיפורי לוחמים הם סיפורם של פראיירים שלא היו להם תעצומות נפש להשתמט" בהמשך הוסיף "מי שמספיק טמבל להקריב את עצמו למען המדינה משלם את מחיר טיפשותו." הגולשים תקפו את חצרוני "גיבורים בצה"ל חירפו את נפשם היו גם בשביל אחד כמוך, איפה הגבול?" פרסום ראשון.
פרופסור לדרמה: אחרי הסערה סביב המילים שאמר אמיר חצרוני בתכנית הבוקר לאשת התקשורת אמירה בוזגלו, שמוטב היה שהוריה היו נשארים להירקב במרוקו, וסולק מהאולפן בשידור חי. הסערה החדשה של חצרוני כבר כאן. במהלך ערב יום הזיכרון כתב חצרוני פוסט זיכרון משלו על הכלב זכריה, הפוסט עלה בזמן שאלפי אזרחים מפרסמים בפייסבוק פוסטים עם תמונות וסיפורים מרגשים על חיילי צה"ל שנרגו למען המדינה.
חצרוני כתב בפייסבוק: "יום הזיכרון הקרוב יהיה יום זיכרון יוצא דופן. זהו יום הזיכרון האחרון שלי במדינת ישראל, ויום הזיכרון הראשון שבו אני כבר לא סתם "לא ציוני" אלא "אנטי ציוני" גאה. גם בשנים קודמות הייתי משוכנע שסיפורי לוחמים הם סיפורם של פראיירים שלא היו להם תעצומות נפש להשתמט, אך הייתי בעיקר אדיש. קו פרשת המים היה, כמה סמלי, יום הזיכרון בשנה שעברה. זכריה ההאסקי נחטף באותו יום על ידי בני עוולה מהמגזר היהודי שרצו להביא כלב עם פרווה לילדם המיותר ולא התחשק להם לחפש בצער בעלי חיים. פניתי לעזרת הציבור. מעטים בלבד עזרו לי. מהרוב קיבלתי כתף קרה."
חצרוני ממשיך לתקוף וכותב "בזמן שצה"ל הזיז גדודים והחריב את רצועת עזה כדי למצוא שלוש גופות ליד חברון, אני סרקתי לבדי אבן אחרי אבן בשפלה הפנימית עד שמצאתי את זכריה שלי. כשהתאחדנו, הבטחתי לזכריה: "לא עוד. מגיע לנו לחיות במקום טוב יותר."
חצרוני מוסיף "רבים שואלים כיצד נבחר השם זכריה. התשובה מורכבת. מצד אחד, הכלבים שלי נקראים על שם נביאי תרי עשר, אבל ספציפית בחרתי בשם זכריה על שמו של הכפר זכריא ז"ל, אשר היה ממוקם בקרבת בית שמש. תושביו הערבים גורשו אחרי מלחמת השחרור כדי לפנות מקום לעולים חדשים מכורדיסטאן. איש מאותם כורדים שנהנו מהטיהור האתני לא סייע לי למצוא את זכריה ההאסקי."
גולשים רבים תקפו את הפרופסור בתגובות לפוסט השערורייתי "אין לך גבול אנשים נהרגו בשביל לשמור על החיים שלך ואפילו ביום הזיכרון אתה לא מסוגל לשמור על הכבוד האחרון שלהם?" כתבה אחת הגולשות לחצרוני.
בהמשך הערב תקף חצרוני בפוסט נוסף את צה"ל ורשם: "הסיבה שיש הרבה נופלים בחילות הקרביים , מעט נופלים בין עיתונאי גל"ץ ועוד פחות נופלים בין מי שהשתחררו על פרופיל נפשי אומרת את האמת הפשוטה והאכזרית: הפחות חכמים הולכים לקרבי, ואלוהים עושה בהם סלקציה. גם אם נשיר אלף פעם את "מה אברך", "שיר הרעות" ו"אני חייל ואל תבכי לי ילדה" זה לא ישנה את העובדות – מי שמספיק טמבל להקריב את עצמו למען המדינה משלם את מחיר טיפשותו."
