עידן רול עוזר להראל – אחרי שספרתי לכם לראשונה כי הראל סקעת זעם על טור הביקורת היוצא דופן שפורסם באתר YNET בו נרשם: "אם הראל סקעת ישיר לגברים, זה יפגע בו ונגד חשבון הבנק שלו ולכן הוא מעדיף לשיר לנשים" סקעת לא נשאר חייב והגיב: "אריאנה, מי מלמד אותך לכתוב. אופוטוניטיסטית זולה ושיטתית. קפצי לי שלך הראל"
אחרי הדברים שרשם סקעת החליט בן זוגו לשעבר, עידן רול לפרסם תמיכה בפייסבוק שלו, ככה רשם: "אחד שזכה לשמוע את השיר החדש של הראל, “כמה עוד דרכים”, מבעוד מועד, עלי להגיד שצפיתי תגובה בסגנון זה. אולם הופתעתי לראות את זהות המחברת אשר דעתה הנחרצת מתנוססת לה על גבי עמוד השער של אתר ראשי במדינה.
בהתאם לרוח התקופה המביאה עימה שלל חוקים המאיימים לכלותנו כאומה דמוקרטית הדוגלת בחירות, מנסחת המחברת כללים חדשים לאמן מבצע. לפי אחד מהם, יש רק שתי דרכים לפרש אהבה- בין גבר לאישה או בין גבר לגבר. לא ארחיב על המובן מאליו והוא שהשיר (והמחשתו באמצעות הקליפ) מדבר על אהבה על צורותיה ופניה הרבות ולאו דווקא אהבה לאישה, אלא ברצוני להתייחס לחומרת הרעיון העולה מדבריה.
בהנחה שאומנות הינה עדין סובייקטיבית ומאפשרת פלורליזם של דיעות, לפחות בשלב זה, ברצוני להסביר כיצד רואה אני את הדברים. אומן מבצע עושה עבודתו נאמנה כאשר הוא בוחר שיר אליו הוא מתחבר, מסיבותיו שלו, ומגיש אותו לקהל בצורה שתעורר אצלו הזדהות ורגש. לנשוא השיר אין חשיבות.
על אותו משקל, לו היינו מפעילים את כללי הברזל של מחברת אותו טור דעה, סיכוי טוב שהיינו נאלצים למחוק שירים קאנוניים בתרבות העברית פשוט משום שהם עוסקים במלחמה, בגידה, שכול או מאורע או רגש אחרים שהמבצע יתכן ולא חווה על בשרו.
אולי מוטב לפתח מנגנון פיקוח שיחייב כל אומן להדפיס מדבקת אזהרה על הסינגל האומרת שהמבצע לא מתחייב כי חווה או הרגיש את אשר בו עוסק השיר. הרי אי אפשר לעמוד בשקט נוכח מצב בו כל אומן רשאי לשיר על כל נושא כרצונו. בתקופה בה יסודות החברה שלנו סופגים מהלומות קשות, חבל שדווקא אנשי הרוח, אשר מהם מצופה לעמוד בפרץ, בוחרים לבטא קולם בצורה זולה, פופוליסטית ולא מבוססת."
