אחרי שעומרי חיון יצא במכתב פתוח להפקת "האח הגדול" הם בחרו להתעלם ולהמשיך בתחרות ובמשימת המודניאל כרגיל אחותו של המתמודד אלדד-גל-עד כותבת מכתב מרגש ופתוח לאח שלה שסגור בבית ולא יודע על הטרגדיה העצובה. "המוות לא זר לך, ההפקה מתעלמת מהבקשות שלי שתדע על רצח הנערים"
שלום אלדד, אחי היקר.
הייתי שמחה לפתוח בבוקר טוב ועליז, אבל זהו בוקר רע. רע מאוד ועצוב. אומה שלמה התעוררה לבוקר עגום לאחר שאמש התנפצה תקוותה כי שלושה נערים יימצאו חיים. אתה לא יודע, אבל כמה ימים לאחר שנכנסת לבית האח הגדול, נעלמו שלושה נערים מתוקים, וכל הארץ געשה ורעשה בניסיון במחיפושים ובתפילה להשיבם הביתה שלמים וחיים. כשפגשת את רני רהב, הוא הציע לך לשיר את ברית עולם. כשתהיה בחוץ – תבין למה. אם היית בחוץ היום – היית מבין, וכואב יחד עם כל עם ישראל את הכאב העצום של מותם האכזרי.
המוות לא זר לך. פעם בכמה זמן התבשרנו בבשורות איוב על הירצחם של יקרים מבני מושבנו. אנשים שהכרת אותם מילדותך, וליוו את הנוף בו גדלת. היו אלו הורים של חברים, שכנים, וגם חברים לספסל הלימודים. אצל בני הדודים אין הבחנה בין דם לדם, כל דם יהודי הוא הפקר.
בשירותך הצבאי קרסה מנהרה להברחת נשק על אחד מרעיך לנשק, ובטירוף להצילו, לחפור בכל מה שרק אפשר – ניסית עם חבריך להצילו – ולא צלח בידך. את הכאב העצום הזה אתה נושא איתך, ואין מזור. את המראות הקשים אתה נושא איתך לנצח.
שלושת הבחורים הנפלאים שנרצחו, גיל-עד, נפתלי ואייל, הצליחו לעשות בשמונה עשר הימים בהם נעדרו – דבר נפלא. הם איחדו את עם ישראל בתפילה ובתחינה. בקשתנו נענתה בשלילה על ידי בורא עולם.
אלדד, אתה לא יודע את זה, אבל רצה הגורל והפכת לכתובת אליה מפנים טענות, בקשות והצעות לשיפור התנהלותנו המדינית בישראל. השילוב הבלתי אפשרי שלך, של דתי מבית, תל-אביבי מקועקע וימני רהוט, מצליח לאגד סביבו אנשים מגוונים. כל אחד מתחבר לחלק המתאים בו באישיותך, שנעשתה כל כך מוכרת ואהודה במשך השבועות האחרונים.
אני יודעת שזה לא באופי שלך, והצהרת שאינך מעוניין להכנס לפוליטיקה, אבל הייתי שמחה שכשתצא מבית האח הגדול, תחפש דרך לנתב את האחדות הזו למשהו גדול וטוב. אין ממך מתאים לאחד שורות, להגיד את האמת בלי להתבלבל ולהתיפייף, לחבק את כולם בלי לשפוט, להוביל רוח חדשה בעמנו.
המילים האלו נשמעות קצת בומבסטיות, אבל המציאות שלנו היא כזו. הכל בגדול, מהיר ועצבני. היום גם עצוב במיוחד.
אגב, מאוד קיוויתי שיידעו אתכם על המתרחש בחוץ, אבל נכון לעכשיו התעלמו מבקשותיי.
אחתום בגעגועים שהולכים וגוברים, בתקווה לשלום בינינו קודם כל, בני ישראל. אחר כך, כשנהיה מאוחדים נוכל גם להחליט כיצד להלחם באויבינו מבחוץ.
אחותך הגדולה, דיקלה.
